אני ובעלי הכרנו לפני 3 שנים נכנסנו להריון והתחתנו.
הוא היה הראשון שלי ולו היו בנות זוג לפניי.
אני בן אדם מסורתי ולכן משתדלת ללכת למקווה ואי לכך אנחנו לא שוכבים במשך שבועיים בחודש מה שמותיר לנו שבועיים נותרים לעשות אהבה.
בשבועיים האלה בעלי עושה לי טובה ושוכב איתי אחת לשבוע וחצי או אחת לשבועיים
בהתחלה היינו שוכבים הרבה ברמה של יום כן יום יומיים לא. ואז לפני כשנה וחצי מאיזה נקודת זמן משהו שם נסדק ושאלתי אותו אם הכל בסדר כי כבר עבר שבוע ולא היינו ביחד הוא רב איתי על זה ואמר שלא הכל סביב זה כמובן שנעלבתי ואז הוא אמר שאני צודקת וסיפר לי שעברו עליו מחשבות שהוא לא הרגיש טוב ושהוא חשש שהוא עומד למות והוא דאג מי ידאג לי ולילדה ולכן לא יכל יש לו בעיית טחורים שנמצאת אצלו כבר שנים עוד לפני שהכרנו ככה שלא הבנתי מאיפה זה נובע כמובן שהבעתי בו תמיכה וכו. כל פעם שאני מעלה את הנושא או מבקשת שנלך לטיפול זוגי או מיני
הוא אומר לי שהכל חרטה ושהוא יכול לטפל בפסיכולוגים או שזה נגמר בריב ואני לא מדברת איתו
גם כשניסיתי לעשות שיחה רגועה איתו השבוע בסביבות 9 בערב הוא אמר שהוא הקשיב ושהוא יוצא לקנות כמה דברים לנרגילה הולך לשבת קצת בסוכה
עם חברים והוא יחזור הוא חזר בסוף ברבע לאחת.
אני לא יודעת מה לעשות מרגישה דחויה,מושפלת,שהוא לא נמשך אליי,כבר חושדת שאולי הוא בוגד בי למרות שהוא לא נראה בן אדם כזה
מציינת שאנחנו גם גרים אצל אמא שלו שזה גם לא מוסיף למערכת יחסים בינינו.
אני גרה פשוט עם בן אדם שלא אוהב לתקשר,לא מראה חיבה ואני מרגישה שבמצב הזה אני לא יכולה להביא איתו עוד ילדים.
אשמח לתובנות הוא האם כדאי לי ללכת לבד לטיפול זוגי? האם יש משהו שאני מפספסת
מתנצלת על האורך כותבת לפנות בוקר מרוב ייאוש.
אנחנו היום אחרי שבועיים שלא שכבנו כאשר לפני כן היו שבועיים נוספים של מחזור והכנה למקווה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות