אני נשוי לאישה טובה ואשת חיל אמיתית, ואבא ל4 בנים מקסימים. התאהבתי ממש בשותפה למשרד, חד הורית, וזה ממש מתסכל אותי... יש ביננו מתח רומנטי, נגיעות וליטופים אבל לא לקחנו את זה רחוק יותר... הרגש הזה משגע אותי שממש יש לי געגוע אליה כשהיא עוזבת את המשרד ומחכה לבוקר כדי שניפגש שוב.
אשתי אדם מקסים פעלתן ודואגת לכל הצרכים בבית... אין לי מילה רעה חלילה לומר... אבל אין לי את הפרפרים האלה שמחרפנים אותי בכל יום.... אני אדם הרפתקן מטבעי אך גם מחובר לקרקע יודע שהרגשות האלה לא יישארו לנצח גם אם הפנטזיה הזאת תתממש. בכנות אני אומר שמעולם לא היו לי פרפרים בבטן עם אשתי... גם בתחילת הקשר... אני אוהב אותה אבל נורא חסרה לי האינטימיות הזאת... הריגוש והשיחה. הרצון סתם לשבת ולדבר... אצלה זה תמיד מאוד פרקטי ומעשי ואני קצת נשאב לחיים אפורים ומונוטוניים. אני מוצא את עצמי שעות ארוכות במשרד מתרגש ממה שאני עושה אבל לא מוצא ממש סיבה לחזור הביתה לאשה שלי.
קשה לי עם עצמי יותר מהכל... למה אני מרגיש את הפרפרים האלה עם מישהי שלא עברה איתי כלום ושום דבר ומצד שני לא מאוהב באשה שעשתה ועושה ככ הרבה עבורי ועבור הילדים...?
האמת שנורא חסרה לי האינטימיות כמו שכתבתי... להבדיל מסקס שיש לנו... והרבה... אני צריך מישהי שתקשיב ללב שלי ואני לשלה... עם אשתי אין לנו את זה... היא יותר בפרקטיקה ובעשייה ורגשות זה כאילו סוג של פריבילגיה עבורה... בעיקר רע לי עם עצמי...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות