אז ככה,
בחגים ושבתות אני תמיד מביאה איתי משהו, אני מאוד טובה במטבח ואוהבת להכין לאחרים.
הם לא טועמים, באחת הפעמים אפילו לא הגישו לשולחן!
או שהבאתי משהו וגיסתי אכלה כמה מנות ואז היא שאלה מי הכין וכשהיא הבינה שאני הכנתי היא הפסיקה לאכול.
והכי מעצבן שחמתי תמיד מספרת שחברה שלה אומרת שהכלה שלה,של החברה, אף פעם לא באה בידיים ריקות, כאילו זורקת עקיצה לכיווני.
בעלי אומר שלפעמים זה אגו כי יש דברים שאני עושה יותר טוב, אבל לדעתי זה פרגון. כי אני לא מתחרה, אני מכינה מכל הלב.
אבל עם פאקינג אורז שואלים איך יצא, אני צריכה לפרגן להם על אורז!
החלטתי להפסיק להכין לשם דברים.
עוד סיפור: היה לי בתואר מבחן מאוד קשה וכל פעם שאלו מתי התשובות כי הן התקבלו אחרי הרבה זמן. כשעדכנתי את בעלי שעברתי הוא כנראה סיפר להם, אבל אחרי תקופה מאוד ארוכה שכל הזמן שאלו על המבחן אחרי ששמעו שעברתי פתאום דממה.
זה מאוד מעליב, כי לחתן שלהם יש פרגון מלא, על כל כוס מים אומרים לו וואוו מי שישמע..
לא נעים לי להיות חלק ממשפחה כזאת, יש כל כך הרבה אנשים שמעריכים אותי ומפרגנים לי ודווקא להם שורף לפרגן לי.
איך מתמודדים? קשה לי להיות צבועה ולהתנהג כאילו הכל טוב ומתה עליהם...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות