טוב אז אני לא יודעת כל כך להתחיל אבל אגיד שאני ברגשות מעורבים.
אני נמצאת בקשר זוגי כשנתיים וחצי, הוא מקסים עם אופי מאוד טוב, אנחנו חברים טובים ואני אוהבת אותו מאוד.
בן הזוג התחיל לימודים של תואר מאוד מורכב, וכמובן שהזוגיות נדחקה המון הצידה בעקבות זה.
מעולם הוא לא היה אדם שיושב לשיחות עומק וזה משהו שתמיד היה חסר לי אבל הרבה דברים מסביב פיצו, גם האהבה שלי כלפיו ושלו כלפיי.
הקשר עצמו מאוד בריא ותקשורתי אבל לפעמים יש אי הבנות לגבי דברים או תיאום ציפיות.
בחודשים האחרונים הרגשתי שהקשר דועך, הוא עדיין אוהב אותי ואני אותו אבל בגלל הלימודים אנחנו לא מצליחים כל כך לעשות דברים, כבר תקופה שאנחנו לא שוכבים לפרקי זמן יחסית ארוכים וזה הצטמצם לכמה פעמים בחודש שזה מתסכל בפני עצמו ומתסכל גם אותו.
כשאנחנו מפנים זמן לעצמנו לסרט או ארוחה הוא לא עוזב את הפלאפון וזו עוד בעיה הוא פשוט מכור למכשיר, גם על זה דיברנו והוא אמר שהוא מודע ומנסה להפחית אבל בפועל זה לא באמת קורה כל כך רק אם אני חוזרת ואומרת שיעזוב את הפלאפון.
בגלל העומס בלימודים התקשורת בינינו ירדה והוא לומד כמעט בכל זמנו הפנוי וזה משאיר זמן ממש מועט אלינו, אם זו שיחה שנמשכת רק 10 דקות כי הוא עייף מהיום או שהשיחות לא עמוקות וכבר לא מדברים על דברים אחרים אלא יותר על איך היה היום ומה עשית או תעשי מחר.
מעבר לזה שהוא בן הזוג שלי הוא החבר הכי טוב שלי ואני מוצאת את עצמי מדוכאת בעקבות כל מה שכתבתי, ברור לי שגם לי יש חלק בזה אבל אני גם יוזמת פחות את כל מה שכתבתי כי החשק פשוט יורד..
ניסיתי כמובן להעלות את זה ודיברנו על הדברים ואמרנו שנעשה פעם בשבוע דייט זוגי שיהיה רק שלנו בלי הסחות דעת כמובן בתקווה שזה יעורר מחדש הכל.
לא יודעת אם זה נשמע כמו פנטזיה אבל אני מתגעגעת ליחס כלפיי כמו נסיכה, להתעניינות האמיתית באמצע היום ולא לשיחות ״אתה לא שם לב בגלל הלימודים וזה מעליב״ ופשוט כואב לי ומוצאת את עצמי קרועה כי אני לא רוצה להיפרד, אבל לא יודעת מה עוד אפשר לעשות..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות