אני בת 38 עוד חודשיים 39.
לפני שנה היתה הפעם האחרונה שניסיתי זוגיות.
הזוגיות הזאת נמשכה כ8 חודשים והשאירה לי צלקת גדולה.
לא אפרט אבל בואו נגיד שהבן אדם כמעט רצח אותי.
אני יודעת שזה "לא כל הגברים" ו"יש גברים טובים" אבל אני סיימתי.
זה לא מרגיש לי ששווה לעבור את כל זה בשביל מישהו שאוליי נמצא שם בשבילי ואוליי לא.
גם ככה ממה שאני יודעת רוב הגברים בגילי מתפשרים על הנשים שלהם או בוגדים בהם, ואני אומרת את זה בתור אחת שעובדת בחברת גברים.
נמאס לי, באמת שכן.
יכול להיות שהבחור שהוא "האחד בשבילי" התפשר על מישהי שהוא לא אוהב רק בשביל לא להיות לבד והינה אני, אחת שלא יכולה להתפשר.
ניסיתי, באמת שכן.
יצאתי עם גברים עמידים ועניים, זרקתי ונזרקתי.
נמאס לי.
הייתי מאורסת למישהו בגיל 33 אבל אחרי שהבנתי שהוא איתי בגלל ש"אני בחורה סבבה" נפרדתי ממנו.
אני לא רוצה לחיות עם מישהו שלא רואה אותי כאהבת חייו, כ"סבבה".
בבחורות שהן "סבבה" בוגדים כי לא מפחדים לאבד "סבבה" אני וסבבה למישהי אחרת "סבבה פלוס".
מסתבר גם שצדקתי והוא היה מתכתב עם מישהי אחרת.
הבעיה היחידה היא כשאני אומרת לחברות, למשפחה ולמי ששואל, למה אני רווקה ש"נמאס לי מלחפש זוגיות" הם לא אוהבים את התשובה הזאת.
מנסים לשנות לי את הגישה ש"הכל יהיה טוב, את עוד תמצאי את האחד".
שונאת את התגובות האלה.
לא מעוניינת להכיר.
הסביבה לוחצת עליי, מנסים לשדך לי גברים.
אני לא רוצה, באמת שלא.
אני לא לבד כי זה שיא השאיפות שלי.
אבל מבין כל מי שאני מכירה יכולה לומר שאוליי 3 זוגות מתוכם באמת עם אהבה חזקה בינם, כל השאר סתם.
הרבה פעמים אני שומעת מאנשים "הילדים יגדלו ונתגרש".
אני לא מוכנה לחיים האלה.
בכל מקרה, איך אני מוציאה את האף של אנשים מעניינים אישיים שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות