סבתא שלי נפטרה היום.
לא הייתי מגיעה אלייה הרבה, אבל כשהייתי,
נהנתי כל כך מרק לראות אותה מחייכת.
היא סבלה בעיקר בשנים האחרונות ובזה אני מתנחמת… שהיא עכשיו בנחת עם סבא בשמיים.
אני לא מפסיקה לאכול את עצמי על כמה שלא באתי אליה יותר כשהיא הייתה פה ואני מרגישה כאילו יש משהו שחונק אותי בגרון ואני לא מפסיקה לבכות והספקתי לראות אותה לפני כשעוד הייתה בבית החולים מורדמת ודיברתי איתה ואני מאמינה שהיא שמעה אותי אבל זו לא פרידה אמיתית אני פשוט לא מסוגלת היא לא הגיבה לי חזרה ורק שמעה אותי ואמרתי לה שאני אוהבת אותה כל-כך ואני לא בטוחה שהיא באמת שמעה
אני לא מפסיקה כל היום לבכות ואני מרגישה אשמה אם אני אוכלת או נהנת ממשהו או עושה כל דבר גם אם זה רק ללכת או לשתות כי אלו דברים שהיא כבר לא תעשה ואני כן
איך אפשר להתמודד עם זה? קשה לי כל כך
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות