היי. אני בת 17, מאוהבת בגבר בן 19, והוא אוהב אותי בחזרה. אהבה אמיתית וכנה, אנחנו מעריכים אחד את השניה. אבל... הוא עומד להתגייס עוד חצי שנה לקרבי, משהו קשוח שאומר שהוא לא יהיה בבית כמעט אף פעם.. אז החלטנו לא לצאת עכשיו, לנסות להשאר ידידים קרובים ואם הוא יחזור חי ובריא מהצבא ועוד נרצה אחד את השני, נתחיל לצאת.. עוד שלוש שנים..
זה הורג אותי. הוא יפגוש שם הרבה בנות וישכח אותי, זה ברור לשנינו. אנחנו מאבדים את הקשר הזה בהחלטה מודעת.
גם לו קשה מאוד, וזה נראה כמו מבוך שאי אפשר לצאת ממנו...
מאז שהחלטנו קשה לנו מאוד להשאר בקשר ידידי, או שאנחנו מתעלמים אחד מהשני כדי לא להתקרב, או שאנחנו מתקרבים שוב בבום ומתחבקים ולא רוצים לשחרר לעולם..
אח הגדול שלו התגרש שנה שעברה, אז הוא דואג מזוגיות בעצמו, ואני לא יודעת לעזור לו. שנינו מרגישים כאילו הגיע סוף העולם..
הצעות? רעיונות? סתם מילים שיכולות להרגיע שבחרנו נכון, או להפך להגיד שאנחנו טועים? כל נקודה למחשבה תעזור. תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות