מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי ילדה שקטה כזאת וביישנית , ככל שעברו השנים נהייתי יותר ויותר ביישנית וחסרת ביטחון עד שזה היגיע לרמה שהתחלתי לגמגם. אני אפילו מתביישת להזמין נסטי לבד בקולנוע כי אני פוחדת שאני אגמגם וזאת רק דוגמא אחת. וזה עוד לא הכל, אני גם לא אוהבת את המראה שלי, אפילו שיש מישהו מהשכונה שלי שאומרים שהוא מאוהב בי וגם הוא אמר לי שאני יפה ואני לא מבינה מה הוא מוצא בי, (הוא לא יודע שאני מגמגמת ואני מפחדת שכאשר הוא יגלה אז יירד לו מימני) בקיצור ההורים שלי הביאו אותי לפסיכולוגית והיא אמרה שהכל בראש שלי זה סתם ג'וק שנכנס לי למוח, כאשר אני שוכחת שאני מגמגמת אני באמת לא מגמגמת והאמת שהיא צודקת אבל הפסיכולוגית לא כל כך עזרה לי אני עדיין
עם הגמגום הזה , אני מפחדת לעבור לכיתה ז , בכיתה ו הייתי 6 שנים עם אותם ילדים והם מכירים אותי ואני התרגלתי אליהם, מפחדת שיעשו עליי חרם, אני יודעת שאם אני יעלה את הבטחון העצמי שלי הגמגום ייפסק, מה אני יכולה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות