סיימתי תואר ראשון בהנדסת מכונות. כואב לי הלב. אין לי משהו נגד המקצוע אבל חשוב לי לעבוד בעבודה משמעותית עם אנשים. אני מרגישה אבודה. אחרי תהליך ארוך של חשיבה וחיפוש התחלתי לימודים לתואר בפסיכולוגיה והפסקתי כי ראיתי שאי אפשר.
הלחצים הכלכליים והמגורים אצל ההורים יצרו אצלי חווית למידה קשה ממש. אני מרגישה שאני בלחצים מכל הכיוונים. לימודים, מגורים, זוגיות מקצוע.
בחיים לא הייתי כל כך מותשת. אני מרגישה צורך לעבוד בלי סוף ומקווה למצוא עבודה מהר.
החרדות למציאת בן זוג הפכו להיות חרדות קשות. כל ההתלבטויות האלו גורמות לי להרגיש חרדה לקראת חיפוש הבן זוג.
אני בלחץ כי החברות שלי כבר מזמן נשואות פלוס.
אחרי ככ הרבה זמן שחשבתי על התואר מביך אותי לספר לכולם שבסוף ויתרתי. חבל לי שסיפרתי על זה. כאילו כל העומסים ביחד יצרו לי מעין תדמית שלילית, שלא הוגנת בשבילי.
מה לעשותת?????
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025