אז ככה קוראים לי לירון אני בת 19.
התגייסתי לפני 3 חודשים לצבא ומאז אני פשוט נאבדת.
לפני שנתיים איבדתי את אמא שלי מהמחלה הארורה ומאז אני במשברים בלתי פוסקים.
בילדות הייתי מטופלת באופן פרטי אצל פסיכולוג ופסיכיאטר.
בטירונות ראיתי קב״ן כי הרגשתי שאני לא מסוגלת להיות שם וסבלתי מאוד ולאחר מחשבות רבות החלטתי להישאר כי באמת רציתי לתרום למדינה. כשהייתי אצל הקב״ן אמרתי שהכל בסדר רק כי רציתי להישאר למרות שלא באמת היה בסדר. הייתי בדיכאון והיו לי מחשבות אובדניות, אבל פחדתי שאם אספר את האמת הוא ישחרר אותי.
מספר פעמים שאלו אותי אם אני רוצה לשרת ואמרתי שכן. אני ממש מפחדת שזה עכשיו יקשה עליי בתהליך השחרור.
מציינת שהפרופיל שלי הוא 45.
אחרי שסיימתי טירונות הגעתי לבסיס חדש ופשוט נאבדתי. חזרתי להיות בדיכאון וחזרתי לא לאכול והבנתי שאני לא מסוגלת להיות שם יותר. אני במצב נפשי רע, באמת רע.
התייעצתי עם אבא שלי מה לעשות והוא אמר שהבריאות הנפשית שלי יותר חשובה מהכל, והוא איתי והוא ממליץ לי לנסות ולצאת מהצבא.
לא לכולם מתאימה המערכת הזאת.
ביקשתי מהמפקדת שלי קבנית והיא אמרה שזה תהליך שלוקח זמן.
יש לי מספר שאלות
האם בגלל שאמרתי שהכל בסדר יש מצב שלא ישחררו אותי מהצבא? אני לא מסוגלת להיות עוד יום אחד בבסיס. אני פשוט סובלת שם.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות. מפחדת שלא ישחררו אותי ואצטרך להמשיך להתמודד עם המצב הזה.
יש אופציה כזו שיתנו לי לנוח בבית עד שאראה קבן? אני באמת לא מסוגלת נפשית ופיזית להגיע לבסיס. אני לא רוצה להיות עריקה או נפקדת, אבל אני באמת חסרת כוחות.
וכמה זמן תהליך שחרור לוקח? ואיך אפשר לזרז את זה.
מודה לכולם מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות