אני פוחדת מאנשים?

היי,קוראים לי שקד ואני חוששת שיש לי חרדה חברתית שבעצם אני קוראת לה פחד מאנשים.אני ילדה ממש שקטה,ביישנית שבקושי שומעים את הקול שלה בכיתה,בבית ספר,במפגשים משפחתיים ובכללי...הכל התחיל בערך בכיתה ב׳ בכיתה ב׳ הייתי ילדה עם הרבה ביטחון סוג של טומבוי כזאת הייתי חברה של בנים ובנות ומאוד מקובלת סוג של מלכת הכיתה אבל לא מהמלכות הכיתה הרעות, הרעות האלה שיורדות על כל דבר שזז אלא מישהי שמתחברת עם כולם..לקראת סוף השנה הצטרפה מישהי חדשה וחשבתי שהיא תיהיה חברה שלי וזה,אבל היא התחברה לכמה בנות והיא התחילה לרדת עליי,לעקוץ אותי להשפיל אותי ולסיכום התעללה בי נפשית כל הביטחון שהיה לי היא לקחה לי אם נגיד היה לי 100% ביטחון אז עכשיו נותר לי 5% בקושי..זה נמשך בערך כל היסודי עד היום האחרון של כיתה ו׳.עמדנו לעלות לכיתה ז׳ וממש שמחתי שהיא לא יצאה איתי בבית ספר בעצם אף אחד לא יצא איתי בבית ספר החטיבה והייתי ממש לבד ובוא נגיד שזה ממש לא עזר לביטחון בתחילת החופש חשבתי אף אחד לא מכיר אותי אני אתחיל התחלה חדשה אבל כשהגעתי ליום גיבוש אז זה ממש לא קרה לי לא התחברתי לאף אחד,לא דיברתי אני לא חושבת שמישהו בכלל שם לב אליי אני זוכרת שבפעם הראשונה שהמחנכת קראה שמות והיא קראה את שלי אז התחלתי לבכות וזה היה רגע ממש מביך.ביום הראשון ללימודים הצבתי לעצמי מטרה:אני לא עוזבת את בית הספר בלי חברה..כי חשבתי לעצמי אני לא מתכוונת לעבור עוד שנה של בדידות..וכך היה מצאתי חברה אבל מה הפאק שלי:אני לא יודעת לבחור חברות.. כל החברות שאני בוחרת הן:לא מפרגנות,ביצ׳יות,צבועות ומגעילות ווואנבי שזאת תכונה שממש מעצבנת אותי כל החברות שהיו לי כולל זאת שהייתה לי השנה היו חברות שלי רק מסיבה אחת והיא בגלל שלא רציתי להיות לבד לא רציתי להיות זאת שיושבת לבד בפינה בהפסקה ושומעת שירים של נירוונה באוזניות ובוכה,לא רציתי להיות הילדה הזאת שיושבת לבד באוטובוס כשיש טיול,סיור או הצגה פשוט לא רציתי.במשך השנה החברה הזאת הייתה ממש מגעילה היא הייתה משקרת לי,יורדת עליי כל הזמן הייתה מנסה להיות יותר טובה ממני(ממש תחרותית) היינו רבות כל שני וחמישי ופשוט לא יכולתי לסבול את זה ועוד משהו עלייה היא לא הייתה מגעילה רק אליי היא הייתה ממש צבועה כלפי אחרות אני באופן אישי לא סובלת צבועים אבל אני יודעת שבכל בן אדם יש צביעות אבל היא הייתה ממש צבועה לדוגמא:יש ילדה בכיתה שלי שאני מחשיבה בתור קרובה הילדה הזאת היא די מלאה ויום אחד החברה הזאת(הצבועה) באה אליי ביציאה איזה חיה הכי דומה לי אז לא כל כך הבנתי את השאלה אז היא אמרה לי ״לדוגמא נכון היא(הילדה שהיא קצת מלאה) דומה להיפופוטם ועשתה סוג של פרצוף נגעל ואז אחרי שתי פאקינג דקות היא באה אליה ״יפה שלי,יא מהממת,מאוהבת בך וכו׳ וזה כל כך הגעיל אותי.כל כך רציתי לספר לאותה ילדה מה היא אמרה עליה אבל לא רציתי לצאת סכסכנית..לקראת סוף שנה ה״חברה״ הזאת עשתה לי קטע ממש מגעיל ואז אמרתי דייי!! אני כבר לא יכולה לסבול את זה יותר זה לא מגיע לי וניתקתי איתה קשר והעפתי אותה מחיי(סליחה על הביטוי) ושוב חזרתי להיות הילדה הזאת שיושבת בהפסקות לבד ושומעת שירים של נירוונה באוזניות יום אחד בהפסקה ניגש אליי ילד שהוא יחסית מקובל שלא כל כך הבנתי מה הוא רצה מחיי בהתחלה חשבתי שהוא צוחק עליי או משהו עוד שנייה חשבתי שיגאל שילון יצא מהשיחים חחח אבל לא (למזלי) הוא שאל אותי אם בא לי ללכת איתו לסרט(לא בקטע רומנטי) והסכמתי וממש התחברנו מסתבר שהוא גם אוהב את הסגנון שירים שלי,שהוא גם אוהב לראות סרטי דוקו כמוני ויש לנו אותם תחומי עניין משותפים הוא הוציא ממני את הטומבוי שבי ודווקא ממש אהבתי את זה כי בסך הכל הייתי ילדה כזאת כל הזמן זה פשוט אמא שלי שכל הזמן הלבישה אותי בחצאיות כשרציתי מכנסיים..כל החופש אנחנו מבלים ביחד ראינו את כל המשחקים של המונדיאל ביחד הלכנו לים והוא לימד אותי לגלוש שזה ממש מגניב לדעתי (למרות המצב הביטחוני) והכי היה כיף לי לשבת איתו בחוף ולשמוע הארד רוק ביחד איתו.אני לא מאוהבת בו אני אוהבת אותו כמו האח וה״חברה״ שאף פעם לא היו לי.והוא ממש העלה לי את הביטחון העצמי הוא כל הזמן אומר שאני יפה והוא גם גורם לי להרגיש ככה בזכותו עשיתי לעצמי מייקאובר קטן..עדיין לא כל כך ברור לי מה גרם לו יום אחד להתנתק מהחברים שלי בשביל להיות איתי אבל אני יודעת שממש טוב לי איתו הבעיה היא שהוא מקובל ואין לו חרדות חברתיות ואני פוחדת שיגיע היום שבו כל ההורמונים שלו יתעוררו והוא יתחיל להיות חרמן וסוטה ותיהיה לו חברה והוא ישכח אותי ואז אני אהיה שוב לבד וחוץ מזה שהוא גם יהיה בכיתת מופת ואני שוב אהיה לבד.אני חושבת שאני מפחדת מאנשים לקח לי המון זמן להיפתח אליו ועכשיו הוא הבן אדם הכי חשוב לי בלעדיו אני פוחדת לצאת מהבית.אני פוחדת ללכת ברחוב ולראות אנשים שמסתכלים עליי,אני פוחדת לפנות לאנשים בלעדיו כאילו הוא כמו כוח כזה שאיתו אני מרגישה שאני יכולה לעשות הכל ובלעדיו אני כלום זה אולי ישמע מצחיק אבל כשהמשפחה שלי יוצאת למסעדה אני לא יוצאת אם הוא לא בא כי אני פוחדת להזמין אוכל מהמלצר אני חייבת אותו לידי אני חושבת שהפכתי להיות תלויה בו ואני לא רוצה את זה אני רוצה לדבר עם מישהו זר כמו שאני מדברת אליו.

איך אני מתגברת על הפחד מאנשים?
איך אני הופכת להיות פחות תלויה בו?
האם זה בסדר שהחברה הכי טובה שלי הוא בעצם חבר?

החבר הזה (אולי זה ישמע קיצוני) הוא הסיבה שאני מתעוררת בבוקר לפניו לא היו לי חיי חברה ואם אתם חושבים שזה לא טוב שיש לי חבר זכר ולא נקבה אל תגידו לי לנתק קשר איתו בעצם עדיף שפשוט לא תגיבו..