אין לך על מה להצטער, לא מאוחר בכלל!
זה עוד לא סופי, ועוד לא בטוח במאה אחוז. אבל יש סיכוי גבוה שאני אחליט לפרוש מהלימודים(תלוי בציונים). מההתחלה הרגשתי שאולי זה לא בשבילי. אבל המשכתי. כי 'אם התחלתי אני צריך לסיים'. וכי 'יש קורונה וגם ככה אי אפשר לטוס'. זאת הסיבה שהמשכתי לשנה שנייה. ואחרי שהייתי בטוח שלא יעבירו אותי לשנה שלישית ושממילא זה ייאלץ אותי לפרוש, הופתעתי שהעבירו אותי. ועכשיו אני לקראת סוף תקופת המבחנים של הסמסטר הראשון. ואני לא יודע כמעט כלום כי אני בקושי לומד. כי אין לי מוטיבציה. במידה ואקבל ציונים מסוימים שקבעתי לעצמי מראש, אני אפרוש. לא בטוח שאפרוש לגמרי מלימודים גבוהים, אלא סביר שאלך למדינה שרציתי ללמוד שם לפני זה ואלך לשם ושם אלמד. הבעיה שלי היא האכזבה. התחושה הזאת שהשקעתי כל כך הרבה זמן, משאבים. והכל הלך לפח. והזמן עבר וגדלתי.. וכאילו כלום. ועכשיו אצטרך לחשב מסלול מחדש. ואני לא נהיה צעיר מיום ליום הרי.
איך להתמודד עם המכה הזאת? יכול להיות שבסוף כל זה יתברר שזה היה לטובה כביכול. אבל בינתיים אני לא יכול שלא לחשוב מה היה קורה אם הייתי פורש קודם, לפני שנה או שנתיים. הייתי בטח מספיק הרבה יותר. אבל עכשיו אני נמצא כביכול 'בפיגור' וצריך להתמודד עם זה שמתחיל ללמוד בגיל יותר מאוחר, עובר למדינה בגיל מאוחר יותר. מי יודע מה יהיה ומי יודע מה יכל להיות אם הייתי עושה את זה מוקדם יותר. אולי הייתי מספיק הרבה יותר. איך להתמודד עם התחושות?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025