היי
יש לי חברה ( ידידות לא זוגיות) כבר כמה שנים טובות
עברנו לא מעט חוויות
אבל הרבה, הרבה זמן אני מרגישה מיצוי ממנה.
קודם כל, יש והיו הרבה בעיות במהלך החברות אבל לעולם לא דיברנו עליהם בקול. המון דברים שמעצבנים אותי אצלה אבל תמיד התגמשתי והתפשרתי עליהם ואמרתי לא נורא. מרחמים עליה, מבדידות שלי, ועוד סיבות.
אני מרגישה שבהשוואה אליי היא כבר ילדותית, ולא אינטליגנטית, ואין לה בקושי להביא מעצמה ואני זקוקה לחברות אחרות. מרגישה שהעיסוקים ותחומי העניין שלה מטופשים וחסרי טעם, היא צוחקת ממשהו שלא מצחיק אותי בכלל ונראה לי דבילי,
יש פעמים שמרוב שאין לה מלהביא מעצמה היא חוזרת על משפטים וביטויים שאני אומרת בשיחה. אני צריכה חברות שיפתחו אותי, שיעניינו אותי.
היא אוהבת אותי, ויש לה לב טוב, אבל זה כבר פחות ופחות משכנע אותי להישאר.
היא חברה טובה אבל שווה להישאר רק בגלל הסיבה הזו שהיא משעממת אותי בטירוף?
אני יושבת איתה במקדולנדס, לא נעים לי ככ. אני מעדיפה להסתכל לצדדים כי באמת אין לי מה לומר לה ומה שהיא מדברת זה שטויות.
אבל עד עכשיו נשארתי. ריציתי. היו פעמים שדחיתי מפגשים בגלל שלל תירוצים, והיו בפעמים שהייתי במצב רוח אז אמרתי סבבה. אני ממצה מפגש איתה אחרי 30 דקות אולי.
אבל איך הולכים? אין לה מושג קלוש שמיציתי אותה. או שאולי היא פשוט מכחישה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות