אני וחבר שלי כבר תשעה חודשים ביחד ובערך שלושה מהחודשים הוא בצבא. יש ביני לבין חבר של אהבה ענקית ועצומה והוא הוכיח לי כמה וכמה פעמים שגם אם יש ירידות קטנות במהלך הקשר זה לא סיבה להיפרד, אני מעריכה אותו ואוהבת אותו בכמויות שאי אפשר להסביר במילים. אני בת אדם שחושבת המון, מאוד חרדתית ומאוד דורשת תשומת לב אך גם מפגינה אהבה ואנרגיות בכמויות. בניגוד אליי חבר שלי יותר בן אדם רגוע ומופנם. חבר שלי חוזר אחת לשבועיים והוא חוזר עייף ותשוש שאני בטוחה שאין לו את הכוח להראות לי אהבה כמו פעם בגלל העייפות הקשה. אני מאוד לוקחת את זה כל פעם למקום של החרדות ושאם הוא הפסיק לאהוב אותי, אם הקשר שלנו מיצא את עצמו וכו... גם כשאנחנו נפגשים אלו פגישות עייפות שהוא נורא תשוש אפילו בשביל לנהל איתי שיחות ארוכות ומשמעותיות. אנחנו כן מדברים שיחות כאלה לעיתים אבל עדיין. אני לא יודעת איך להתנהל עם המצב כי הוא כל פעם מחדש אומר לי כמה שהוא אוהב אותי אבל מצידי כל רגע שהוא חוזר ולא מראה את אותה כמות האהבה שאני רגילה אליה זה מתפרש אצלי בראש כאלו נמאס לו וזה כבר לא שם. כשדיברנו שמתי לב לשינוי קטן אצלו וליותר תשומת לב אבל בכל זאת. צריכה לדעת אם זה יתאזן במהלך השירות שלו העייפות וההתנהלות שלו עם זה ומה עליי לעשות? אני אוהבת אותו ואני לא רוצה להיפרד ממנו ואני יודעת שגם הוא לא ממני בסופו של דבר לאחר כל החרדות. אבל אני מניחה שאני דורשת יותר ממה שהוא יכול לתת לי כרגע. אני נשענת על החיבוקים והמגע הפיזי( לא בהכרח מיני ) כסימני אהבה שאני נשענת עליהם במהלך השבועות. ואני מתפללת לחזור לקשר שהיה לנו שנייה לפני עם יותר צחוקים ואנרגיות ושיחות טובות. מפחדת שאנחנו לא מצליחים לגשר על הפערים שנוצרים מהמרחק... צריכה עצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות