שלום (:
אני לא יודעת איך בדיוק להתחיל..
כל עצם הבעיה שלי זה שאני מרגישה שאני סוג של נכה רגשית יש לומר זאת ההגדרה..
אבא שלי נהרג בתאונת דרכים שהייתי בת שנתיים ולא יצא לי להכיר אותו לעמוק ולחוות אבהות אמיתית,כל החיים שלי הייתי מוקפת באהבה והערכה עצומה החיים שלי מלאים,יש לי את האמא הכי מדהימה בעולם! שלושה אחים גדולים שהם כליל השלמות! חברות וחברים שמקיפים אותי גדלתי במקום קטן שכולם מכירים את כולם,ואף פעם לא הרגשתי בודדה או משהו כזה..
אני לא מרגישה שום דבר כלפי אבא שלי אני מודעת לזה שהוא אבא שלי ונתן לי את החיים שלי,ובחייו הייתי משוא האהבה שלו (מה שסיפרו לי),אני לא משתתפת באזכרות שלי כי זה מרגיש לי צבוע,זה חתיכת שיש קר לא אבא שלי!
אני לא מסוגלת לבטא את הרגשות האלה בפורום המכרים שלי,אני באמת לא מרגישה כלפיו שום דבר! לעומת ידיד שאיבד גם את אבא שלו (אפילו בגיל יותר צעיר ממני) שהוא לא מפסיק לפאר ולדבר אליו! אני מרגישה כיאלו אני מחביאה את אבא שלי..
זה היה יותר סוג של פורקן.. תודה עם היו עצות (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025