עברתי הפלה ומרגישה קצת אבודה,לא קיבלתי מספיק תמיכה וזה מאוד השפיע עליי,מה לעשות?

לפני בערך כשנה אני ובן הזוג לשעבר קיימנו יחסי מין עם קונדום שנקרע, לקחתי גלולה של היום שאחרי מיד באותו הערב ובכל זאת נכנסתי להריון. ידעתי מיד שאני לא מעוניינת להמשיך בהריון, שנינו צעירים והיינו בתחילת הקשר, ואני הייתי במהלך השירות הצבאי שלי וזה פשוט לא היה הזמן המתאים בשביל זה. פניתי למהות בצבא שמיד הפנו אותי לאולטרסאונד ולאחר מכן קבעתי הפלה באופן פרטי (פשוט רציתי לסיים עם זה כמה שיותר מהר). החוויה הייתה ממש טראומטית בשבילי. היחיד שידע על זה (וגם ליווה אותי באופן מדהים ותמך בי בכל התהליך) היה בן הזוג לשעבר. כשהגענו למרפאה הפרידו בינינו ולא הסכימו לו להמשיך איתי מעבר לשלב הראשוני של הקבלה למרפאה. חיכיתי במשך כשעה שיכניסו אותי לביצוע התהליך, לבד בחדר בלי פלאפון ובלי שום דבר שיעסיק אותי. הייתי בלחץ, בחרדה, וכשניסיתי לדבר עם האחיות או לשאול מתי יכניסו אותי או אם אפשר לדבר עם בן הזוג שלי הן פשוט נפנפו אותי והתייחסו אלי מגעיל. ביצעתי תהליך של שאיבה בהרדמה מלאה ואחר כך השאירו אותי בחדר התאוששות וגם שם היה יחס מגעיל מחברי הצוות הרפואי. לא ענו לי מה השעה או עוד כמה זמן אצטרך להישאר שם וכל התהליך היה מלווה בחרדות עצומות ובחוסר וודאות.
יודעת גם מבן הזוג לשעבר שהוא ניסה לדבר איתם ולשאול מה קורה ומתי אני יוצאת ומתי הוא יוכל לראות אותי ולא כל כך נתנו לו תשובה.

אחרי התהליך פשוט ניסיתי לשכוח מזה ולהכחיש שזה קרה. הייתי חולה מספר פעמים כנראה בעקבות לחץ נפשי. אני ממש לא מצטערת או מתחרטת על ההפלה, אבל מרגישה שלא הייתה לי מספיק תמיכה בנושא הזה. גם מרכז מהות שפניתי אליו בצבא לא עשו יותר מדי חוץ מלקבוע לי תור לאולטרסאונד ולוודא שבאמת עברתי את ההפלה. לא ביררו מה איתי או איך אני מרגישה או הציעו לי איזושהי תמיכה נפשית. לאחר התהליך קיבלתי שלושה ימי מחלה למרות שהרגשתי שאני זקוקה ליותר והם לא הסכימו לעזור. לבסוף פניתי למפקדת שלי וסיפרתי לה הכל והיא אישרה לי עוד כמה ימי חופש, אבל גם היא לא בדקה מה איתי מעבר לזה. אני מרגישה כאילו כל הגורמים שפניתי אליהם בצבא תמכו בי עד לשלב ביצוע ההפלה אבל אחר כך פשוט נעלמו.
עד עכשיו כל פעם שעלה לי קושי לגבי הנושא פניתי לבן הזוג שלי, אבל בחודשים מאז שנפרדנו אני מרגישה שכבר אין לי איך להתמודד עם זה לבד. אני מרגישה שאני כן צריכה לשתף מישהו ולהבין מאיפה התחושות האלה פתאום צפות לי בחזרה ולהבין מה עברתי ומה המשמעות של זה. אני מרגישה שבתוך הסיטואציה מאוד ניסיתי להכחיש הכל ולהתייחס לזה כאילו זה לא סיפור אבל בסוף זה מאוד השפיע על הבריאות הנפשית שלי ועל היחס שלי לסקס בכללי. אחרי התהליך פתאום נהיה לי קשה יותר לקיים יחסי מין עם בן הזוג שלי ואני מאמינה שזאת אחת מהסיבות שבגללן נפרדנו בסופו של דבר. אני לא יודעת מה אפשר לעשות ולמי ניתן לפנות בנושא הזה (כרגע אני אחרי שירות צבאי אז גורמים של הצבא פחות רלוונטיים)