מרגיש שלחברים שלי לא אכפת ממני ומנצלים אותי,מרגיש דחף לדפוק אותם חזרה, מה לעשות?

היי,
במשך שנים לא הייתי בן אדם חברתי בכלל וכמעט לא היו לי חברים..רק בודדים פה ושם או מקסימום שיחות קטנות בבית הספר. בשנה האחרונה עשיתי שינוי של 180 מעלות לטובה והכרתי המון חברים חדשים: גם נוצר קשר עם חבר'ה שהכרתי בקראטה אבל גם יצא שנכנסתי לחבורה חדשה שמורכבת מחברים מהכיתה, ועוד חבר'ה מבתי ספר אחרים שהיו חברים של חברים. עבדתי מאוד קשה כדי לחזק את חיי החברה שלי ואני שמח שכבר כמה חודשים טובים אני במצב שכל שבוע יש לפחות יציאה אחת. השיא היה מסיבת יום הולדת 18 שלי שבה, בפעם הראשונה בחיים, הזמנתי איזה 20 חבר'ה מכל המסגרות והיה מדהים. בנוסף, זה גרם ליצירת קשרים חדשים בין חברים מהמסגרות שלי ונוצרו עוד חבורות חדשות שאני חלק מהן.
אני מתייחס רק לחבורה המקורית של חברים מהכיתה וחברים שלהם. אתמול יצאנו לסנוקר ואח"כ ישבנו אצל אחד מהם בבית ושיחקנו איזה משחק. היה נחמד, לא אחת הישיבות הטובות אבל סבבה כזה. עד שבסוף של המשחק יצא שהייתה לי מן פשלה כזאת שאחד החברים ירד עלי. יש לו הרבה מילים לא סימפטיות בלקסיקון כמו אוטיסט, מזרחי ועוד כאלה שאני אף פעם לא אוהב לשמוע אבל כשזה עם אחרים אני מבליג. הפעם זה היה עלי, וניסיתי לא לייחס חשיבות ולא הראיתי כלום אבל זה כן גרם לי לצאת בבאסה היציאה כי לפעמים הוא ממש מגזים את זה במשחקים (הייתה פעם ששיחקנו ריסק, הוא היה במצב של הפסד בטוח ופתאום נהיה ילד קטן והתבכיין ופרש). אז הפעם גם יצאתי בבאסה, ויותר מזה הם לא יודעים אבל אני על הרצף, וכל פעם לשמוע אוטיסט זה מטריף אותי בפרט מתי כשאומרים לי. חזרתי עם חבר שגר לידי הביתה וגם הוא דיבר על הבאסות של היציאה, ועל זה שכולם יורדים עליו כל הזמן. כשחזרתי הביתה פתאום עלו לי מחשבות על למה זה היה שווה בכלל להיות בן אדם חברתי למרות שאני נהנה מזה. הרגשתי מנוצל גם מזה שרק אני נוהג כל הזמן כי לכל האחרים עדיין יש מלווה, וזה גרם לכך שביציאה של אתמול הסעתי יותר מ 2 באוטו כי לא הייתה דרך אחרת (אני לא אעשה את זה שוב אני יודע שזה חמור מאוד, אמא שלי דיברה איתי על זה). אז גם על זה אני מרגיש מנוצל. ופתאום עלתה לי לראש גם מסיבת יום ההולדת שלי, שאמנם הייתה כיפית אבל היו מלא נזקים סמויים בבית שלא ראיתי וחטפתי על זה. קיבלתי רק 2 מתנות (מושקעות ביותר יש לומר) משני החברים הכי טובים שלי שהם מהקראטה, ולא מאף אחד אחר. לא ציפיתי לכלום, אבל עכשיו כשיש לחבר אחר מהחבורה יום הולדת כולם פתאום מדברים על מה לקנות לו ואיך להפתיע אותו, ועלי אף פעם לא חשבו מהבחינה הזו. יותר מזה, אפילו לא כולם ביום הולדת שילמו לי את ה 25 שקלים המסכנים שגביתי. אח''כ התברר לי שזה אפילו היה נמוך מהרגיל (אני מהראשונים בשכבה ולא ידעתי מה הסטנדרט).

אני גם מאוד אוהב לטייל, ולאחרונה חזרתי לחוג סיירות שהייתי בו בכיתה ח'. השכבה שלי זכרו אותי ונהיינו בקשר ממש טוב והם גם התחברו לחבר'ה מהיום הולדת שלי. אבל יצא שכל פעם שהיה טיול לא יכולתי לבוא בגלל אילוצים. יוצא שיש טיול על היום הולדת הולדת של החבר, ומאוד התלבטתי מה לעשות כי חבר אחר ידע טוב מאוד לא להגיע למסיבה שלי כי היה לו סמינר מהשמוצ. בהתחלה, אחרי שהתייעצתי עם אנשים, החלטתי ללכת ליום הולדת כי הוא הגיע לשלי ואפילו הביא לי שני בקבוקי אלכוהול, ותכלס באמת אין לי טענות אליו. אבל עכשיו אחרי אתמול פתאום פחות בא לי על החבר'ה האלה, וגם יש בי איזה רצון קצת לדפוק אותם, לפחות שירגישו בחסרוני או לא יודע איך לנסח את זה. ואני גם חולם לטייל כבר המון זמן ומתגעגע לזה, אבל הטיול הוא במקום שהייתי בו. בקיצור אני לא יודע מה להרגיש בנוגע למצב החברתי שלי, וקונקרטית מה לעשות סופ"ש הבא אם לצאת לטיול או ללכת ליום הולדת.

תודה מראש!!