אני מרגישה בזמן האחרון שאין לי ממש חברים אמיתיים... אני כן מאמינה שהם יהיו שם בשבילי אם אצטרך, אבל קיימת הרגשה כזאת שתמיד יעדיפו אחרים על פניי. יש לנו חבורה של כמה בנות, ומרגיש לי שאני תמיד צריכה ממש להתאמץ כדי להיפגש איתן. נגיד אחת מהן ואני דיברנו על להיפגש ללמוד למבחן. היא מרחה אותי עם התשובה אם היא יכולה או לא כמה ימים, בסוף אמרה שהיא לא יכולה וראיתי בסטורי של אחת מהבנות האחרות שהן בסוף נפגשו לבד. חוץ מזה, לא מזמן הייתה לי יום הולדת. לא ציפיתי ליותר מדי, רק שניפגש כולנו. בסוף זה נמרח וכל אחת מצאה תירוץ אחר והבטחות שנעשה משהו ביחד. תכלס בסוף אפילו בלון לא הביאו לי... הכי ביאס זה שהן ניסו להפיל עלי שלא עשינו כלום בטענה שהייתי צריכה ליזום יותר.
הבעיה שאני מרגישה את התחושה הזאת לא רק איתן, זה פחד כללי, שאני לא יודעת מאיפה הוא נובע, שאני לא הבחירה הראשונה של אף אחד. נגיד אני יודעת שאני חשובה לחבר הכי טוב שלי, אבל המחשבה שיש מצב שאני לא הבחירה הראשונה שלו מאוד מעסיקה אותי. אני יודעת שזה יכול להישמע ילדותי, אבל אני באמת לא שולטת בזה... אני פשוט מרגישה בזמן האחרון שאני לא חשובה מספיק לאף אחד, שיש לי איזה צורך מסויים להיות ההעדפה של אחרים. אני מרגישה שאני בתחרות תמידית, תחרות שרק אני נמצאת בה, להיות במקום הראשון אצל אנשים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות