שלום,
אני מעדיף להישאר אנונימי.
אני הומו, דתי, בארון עמוק.
אף אחד לא יודע על הסוד שלי, לא על היותי הומו ולא על כך שאני לא מאמין באלוהים כפי שהאמנתי בהתחלה.
גדלתי לתוך מציאות של שיעבוד לאלוהים, שמכתיבים לי מה לעשות, מה להרגיש, את מי ואת מה לאהוב.
באופי שלי, אני לא אדם כזה.... אני אדם של ליברליות וחופשיות, של חופש ביטוי ועשייה לפי רגשות.
אבל קל לי לכתוב את זה... קשה לי לחיות את זה.
אני נמצא בצומת דרכים שבו אני מרגיש שאני חייב כבר לומר את האמת שלי
שאני חייב לצאת מהארון ולספר לכולם שאני לא אוהב בנות, שאני לא מאמין באלוהים כפי שחונכתי והתרגלתי מילדות.
הבעיה העיקרית היא המשפחה, הסובבים, האנשים שגדלתי איתם.
איך הם יקבלו את זה? מה הם יחשבו? מה יומרו? האם אני יוחרם?
כ"כ הרבה שאלות ופחדים....
מרגיש לי שהצעד הזה הוא צעד גדול מדי אבל חייב להיעשות.
אני כבר לא בגיל ההתבגרות, אני מתחיל ממש את החיים האמיתיים שלי ואני רוצה לחיות אותם עפ"י האמת שלי.
מה הייתם עושים במקומי? עזרו לי בבקשה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות