היי
זאת לא המלחמה הראשונה שלי וגם לא האחרונה (כדרומית גאה) אבל משהו השתנה במלחמה הזאת. זאת לא פעם ראשונה שאני שומעת אזעקה מן הסתם אבל היום היה המקרה הכי קיצוני של חרדה שהיה לי אי פעם, הייתה אזעקה בבוקר ונכנסתי למקלט ואז היה הבום הראשון ופשוט נפלתי על הרצפה ובכיתי, בלי שום סיבה, ואז שניסיתי לענות לשיחה מאבא שלי יד שמאל שלי (אני שמאלית ) התחילה לרעוד ממש הרבה בקטע מפחיד עד שהטלפון פשוט נפל לי מהיד. אחרי כך נרגעתי אבל רק תוך כמה שעות היד שלי חזרה לתפקד. זאת לא פעם ראשונה שאני רועדת בקטעים כאלה היו לי רעידות בגוף אבל לא בקטע כזה קיצוני כי בכל זאת יש מלא אדרנלין שאתה רץ וכל זה. זה יכול להיות בגלל שהתבגרתי והבנתי את המושג מוות? כי השנה מלא אנשים שאני יחסית אוהבת מתו ,זמרים שחקנים ואפילו קרובי משפחה והכלבה שלי שמתה אחריי 14 שנה, מעולם לא הרגשתי כל כך הרבה צער על מוות במלחמה, בין אם זה בצד הפלסטיני ולצד שלנו. לא סיפרתי להורים שלי מה קרה במקלט, הם לא היו איתי הייתי לבד. גם יש לי את הקטע המוזר הזה שאני לא זוכרת את הצליל את האזעקה, כאילו אני יודעת שזו סירנה עולה ויורדת אבל המוח שלי פשוט הדחיק אותה לגמריי, אני זוכרת שירים ודברים כאלה, אבל זה פשוט נמחק אחריי כל אזעקה, אבל שיש אזעקה אני מזהה אותה.
אז אני מוגדרת כנפגעת חרדה? כי זה לא הגיוני כי אני אמיצה ויש לי בטחון עצמי ובדרך כלל אין לי פחדים כאלה
תודה לעונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025