אבא כל הזמן צורח עליי, איך ניתן לגרום לו להפסיק?

אז ככה ,
מדי פעם יש לאבא שלי התפרצויות זעם שהוא ממש מתעצבן מדברים שאני עושה אבל הדברים שאני עושה הם שוליים לעומת התגובות הקשות שלו . והוא לא קולט שהתגובות שלו לא במקום . הוא דורש שאני אתנצל וחושב שהוא לא צריך . וכבר נמאס לי לסלוח כל פעם .
אתן דוגמה : בסופ"ש הזה הייתי ממש עייפה ואבא שלי ראה את זה , הוא ביקש ממני להכין לו תה ונשכבתי על השטיח מרוב עייפות ואמרתי לו שכן אבל כמה דקות
ואז הוא התחיל לצרוח עליי ! : "אני אומר לך שאני לא מרגיש טוב את לא יכולה להכין לי תה ?!??!?? כלבה מלוכלכת , אני יעיף לך סטירה !! אמרתי לו הנה אני קמה אכין לך ..הוא אמר : לא עכשיו לא צריך אני אכין לעצמי למרות שאמרתי לך שאני לא מרגיש טוב אני נגעל ממך !! אל תעני לי !!!! ימגעילה יגועל יכלבה ...
והכל בצרחות !!!
הוא גם אמר(צרח) לי : "את בדיוק כמו אמא שלך ! " שזה די מעליב בהתחשב בעובדה שהוא ואמא שלי גרושים.

אחר כך לא עניתי לו כדרישתו , הוא הלך להכין לו תה ואני נרדמתי על השטיח תוך דקה ואז התעוררתי הלכתי לישון בחדר...יום למחרת בקושי דיברנו כי גם קמתי מאוחר ולא היינו כזה הרבה בבית ביחד .. ויום לאחר מכן לאט לאט יותר דיברנו ואחרה"צ הלכנו יחד לים ..
למרות שכל הזמן אמרתי די הפעם אני לא סולחת הוא גם צריך להתנצל (כמו תמיד שאני חושבת לעצמי ) אבל זה ממש קשה כי אני בת יחידה ואנחנו ביחד רק שתינו שאני אצלו וגם קשה לי לפתוח רגשות ..
כשחזרנו מהים חשבתי הכל טוב ויפה ...פתאום הוא אומר לי אני רוצה שנדבר על מה שהיה - זה נראה לך הגיוני איך שהתנהגת ?!?
ואני חושבת לעצמי - Say what ?!
ושוב - את צריכה להתנצל ... אז הפעם כבר אמרתי לו שגם הדיבור שלו לא היה מוצדק
אז הוא אומר לי לא מוצדק?!? אני אומר לך שאני לא מרגיש טוב .. עכשיו שתי דברים - אבא שלי תמיד בא ביציאות שהוא לא מרגיש טוב פתאוםםם הוא לא הרגיש טוב לפני שנייה חזרנו מארוחת ערב ומסיבוב והכל היה נראה מעולה .
אז אמרתי לו שהוא לא אמר שהוא לא מרגיש טוב הוא אמר שזה כי הוא רוצה להוריד את האוכל (זה באמת מה שאמר )
אז הוא צרח : אז את עושה אותי שקרן ?!?!??? כל פעם אני מגיע איתך לדברים האלה את בול כמו אמא שלך !

ובאמת לא התכוונתי מכוונה שהוא שקרן , חשבתי אולי הוא לא זוכר ..

ודי נמאס לי כבר כל פעם שהוא צורח עליי ותמיד אני צריכה להתנצל על דבר שטותי שהוא לוקח אותו קשה ואם אני לא מתנצלת אז לא מדברים יותר ואני חרא , והוא אף פעם לא צריך להתנצל , ומה שהוא עושה זה בסדר כי הוא אבא שלי .
אני אף פעם לא מבינה איך מדברים ככה כי אני חושבת אם חס וחלילה היה קורה לי משהו , זה המילים האחרונות שהוא רוצה לזכור שאמר לי ?
אני לא פותחת את הנושא הזה עם חברות גם כי אבא שלי נתפס כלפי חוץ כאבא המושלם וגם כי לא מדברים בינינו על דברים כאלה .
ואני בת יחידה אז זה רק אני מחזיקה את התחושות שלי בתוך עצמי .

דבר נוסף , עוד כמה ימים אני הולכת לעבוד בעיר שלו אז אגור אצלו כמעט שבועיים ובחיים(מאז שאני זוכרת עצמי לפחות) לא גרנו ביחד ועוד לבד לתקופה כזאת ארוכה רצוף , ואני מפחדת שעכשיו כל יומיים יהיו את הסרטים האלה והצרחות רצח וההאשמות כלפיי וכל יומיים הוא יכריח אותי להתנצל על משהו שבתכלס לא בא לי להתנצל עליו .(אבל מתנצלת)
למישהו יש רעיון מה אני יכולה לעשות ?? איך כן לשמור כעס ולא תמיד להרפות ? נמאס לי להיות הסלחנית למרות שבתוך תוכי הכאב הכעס והעצב עדיין נשארים .

תודה מראש למי שיוכל לייעץ . :)