נפרדנו ואני שבור, לא מצליח להשלים עם העובדה שזה נגמר, אני מגזים ודרמטי מדיי?

חברה שלי ואני נפרדנו היום, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון למעלה משנתיים וחצי של זוגיות מדהימה, גדלנו ביחד מגיל יחסית צעיר, היא בנתה אותי והפכה אותי למי שאני היום.
היינו בתקופה לא טובה בזמן האחרון ורבנו המון. עד שהחלטנו שלא טוב לנו ביחד ועדיף שניפרד.
רציתי להיות קצת יותר חופשי ולהנות מהגיל הזה, לנסות דברים חדשים, חשבתי שזה יעשה לי טוב אז זרמתי עם ההחלטה הזאת.

לא עברו 4 שעות וכבר נפל לי האסימון, אני משתגע איך לא נלחמתי מספיק על הקשר הזה ואני מתחרט על זה כל כך שפשוט ככה נתתי לזה לקרות בקלות.
אהבתי אותה ברמה שאני לא יכול לתאר במילים
היא דאגה לי והקשיבה לי ועזרה לי עם כל הבעיות שלי בבית ועם ההורים ואני באמת לא יכול לדמיין לעצמי איך הייתי עובר את כל התקופה הזאת בלעדייה
היא כל כל יפה, היא חכמה והיא הכירה אותי הכי טוב מכולם, אני הסתכלתי לה בעיניים וראיתי את האישה הכי יפה בעולם בכל פעם מחדש.

עכשיו אני שבור, בחיים לא התבאסתי ככה , היא התאימה לי בול. היה לנו את אותו הטעם במוזיקה ובסטייל ובהכל והיינו צוחקים ביחד כל כך הרבה
חשבתי שהיא ואני זה לנצח ולא האמנתי שיגיע היום שניפרד, והנה זה הגיע…
אני לא יודע מה לעשות, אין לי הרבה חברים אני מרגיש בודד ואני בדיכאון קשה ואני מפחד שאני בחיים לא אמצע עוד מישהי כמוה.

יכול להיות שאני פשוט לא מכיר את עצמי בלעדיה..?
התרגלתי אליה במשך כל השנתיים וחצי האלו, התייעצתי רק איתה על הכל והסתמכתי ובניתי עליה בכל דבר.
אני מפחד שאני לא אוכל לסמוך על עצמי בשום דבר יותר
אני מפחד שעכשיו לא יהיה לי את מי לשתף בכל פעם שקורים לי דברים.
היא התחילה איתי ורדפה אחריי. ואין לי ביטחון עם בנות, לא יודע איך אוכל להתקדם ולהתגבר על מה שקרה

היא איתי בשכבה ואני לא מסוגל אפילו לדמיין אותה עם בנים אחרים תופסים לי את האישה שכל כך אהבתי
אפילו שנפרדנו בצורה טובה ומכבדת, אני עדיין כל כך מאוכזב שאיבדתי אותה
אני לא מסוגל לעכל את מה שקרה, אני לא רגיל לבדידות הזאת.
בכל פעם שאני נתקל באחת התמונות שלנו בגלריה הלב שלי פשוט נשבר מחדש
היא השאירה אחריה המון פריטים קטנים שלה מפוזרים בחדר שלי וכל פעם שאני רואה את אחד מהם אני נזכר בה

אני באמת מעריך אותה ותמיד ישאר לה מקום שמור בלב שלי. בכל זאת, היא הייתה האהבה הראשונה שלי, אני פשוט לא מסוגל לפתוח דף חדש בחיים בלעדיה.
היא הייתה גם מעבר לרק חברה, היא הייתה החברה הכי טובה והשותפה שלי לכל הדברים והשטויות שלנו ותמיד עמדה לצידי בכל נושא.
כל כך קשה לי לאבד בן אדם כזה, שהיה חלק מהחיים שלי. לא מצליח להשלים עם העובדה שזה נגמר

האם אני מגזים ודרמטי מדי? זאת הפעם הראשונה שנשבר לי הלב ככה ומעולם לא קרה לי משהו דומה כזה בעבר
לא תיארתי לעצמי בכלל שככה אגיב
לא יודע מה לעשות ואיך להתמודד עם הדיכאון. אני מתגעגע אליה כל כך