אמא שלי רזתה ומאז מתעסקת רק במראה שלה ומזניחה את המשפחה

אמא שלי בת 39, הייתה אישה קצת מלאה אחרי 2 לידות אבל לא משהו ממש קיצוני .
לפני שנה היא החליטה לעשות דיאטה בלי שידענו ובלי ששמנו לב היא רזתה 30 קילו ועכשיו היא נראית אנורקסית ממש עור ועצמות בלי שום שרירים .
אני לא מרגישה שהיא אמא שלי יותר . גם בגלל המראה החיצוני שהשתנה, אנשים חושבים שהיא בגילי, שהיא אחותי או אולי חברה שלי , זה מפריע לי. ועוד כל המבטים והפה הפעור כשמגלים שהיא אמא שלי.. אני לא מרגישה ככה שהיא אמא שלי. אמא צריכה להיות דמות אמהית. אבל מאז שהיא רזתה היא מתעסקת רק במראה שלה . רק איזו שמלה יפה יותר ואיזה תכשיט ונעליים מתאימים לשמלה. לא מעניין אותה מה קורה איתי או עם אחי. היא רק מכינה לנו אוכל ואז חוזרת למחשב ויושבת סביבו בלי הפסקה.אני לא יודעת אם היא בריאה, אני רואה איך לפעמים היא מתקשה אפילו לפתוח דלת . כל המשפחה אומרת לה שהיא נראית חולה , כמו שלד , נראית ממש חלשה והיא בכל זאת ממשיכה להתעלם מכל ההערות.
אני לא חושבת שהיא מבינה שיש בה בעיה . תמיד כשהייתי צעירה יותר הייתי מכריזה בפנייה שאני מתחילה דיאטה כי אני בעצמי מלאה ותמיד היא הייתה מתעצבנת עליי ואומרת שמה פתאום ושאני בכלל לא צריכה דיאטה ושאם אני אתחיל אני לא אדע איפה לעצור ואז אהפוך לאנורקסית. ובסוף זה מה שהיא עשתה בעצמה . אני כועסת עלייה בגלל זה. כי עד היום היא עושה את זה . היום אמרתי לה שאני רוצה לעשות דיאטה והיא התחילה להמציא לי סיפורים שוב. אין לה בכלל זכות דיבור בנושא הזה . לה מותר ולי אסור ? אני לא כמוה , אני אדע איפה לעצור. היא נשאבה לזה באופן אובססיבי. אבל אני יודעת להיזהר. אני לא חושבת שהיא מנסה לשכנע אותי שלא לעשות דיאטה כי היא דואגת לי ולבריאות שלי .. היא סתם אומרת ואני בטוחה בזה .
מאז שהיא רזתה היא מתנהגת כמו נערה ילדותית וגם אני לא יודעת אם זה קשור להרזייה אבל החלו אצלה כל מיני הפרעות מעצבנות באופי ובהתנהגות שלה.
היא גם נורא אגואיסטית. לא אכפת לה מאף אחד אחר בסביבה אלא היא רק מתעסקת בעצמה.
אני מבינה שהיא רוצה להיראות טוב אבל היא מגזימה מאוד ואני מרגישה ממש לא בנוח עם זה שהיא רזתה, עם זה שחושבים שהיא אחותי או חברה שלי , עם המבטים שמסתכלים עלייה ובוחנים אותה בלי לדעת שהילדה שלידה היא הבת שלה . והיא נהנית מזה אבל זה כל כך מפריע לי ואני מרגישה כל כך לא בנוח עם זה.
אמרתי לה כבר כמה פעמים אבל נראה שהמבטים רק מחמיאים לה והיא לא מתכוונת להפסיק . מה שאני אומרת נכנס באוזן אחת ויוצא מהשנייה. תמיד כשמתחילים לדבר על הנושא הזה של הרזון אז היא מיד כאילו מתנתקת מהעולם ולא באמת מקשיבה . כאילו היא שמה את כולם על ״השתק״ וממשיכה בשלה . אני לא יודעת מה עובר לה בראש היא כן מחייכת וכן יש תקשורת איתה אבל מרגיש שהיא מדחיקה אותי לצד ואני לא בסדר העדיפויות שלה . באמת שאני לא מרגישה שהיא אמא שלי . מה לעשות?
אני לא חושבת שהיא חולה אבל כן משהו סוג של ״נדפק״ אצלה . אני אשמח לעצות שיעזרו לי אבל בבקשה להימנע מעצות של לשלוח אותה לטיפול כי היא לא תלך. היא לא מכירה בזה שיש בה בעיה ולאבא שלי בכלל אין מילה בסיפור . הוא כבר התרגל והתייאש ואמר שתעשה מה שבא לה . אז הצעות של טיפול זה לא רלוונטי . וגם היא לא תאכל בכוח, ואני כמובן לא יכולה להכריח אותה . תודה רבה לכל מי שיעזור