היום בעבודה נאמרה לי הערה שהעירה לי את השכל,
היה נושא שיחה על בירה ואני אמרתי שאני מכירשיש כאלה שמבשלים בירה ויש ריח בכל הרחוב ואז אמר לי שיש במפעל טמפו מייצרים סוכר מתירס ואפשר להריח את זה אם עוברים ליד ושזה כאילו פופקורן וזה בעצם מצמיא. בערב חשבתי על זה והבנתי שהוא אמר לי בעצם שאני חיי בסרט כאילו פופקורן ושאני מצמיא את עצמי כשאני מנסה לתקשר איתם ובכללי אני הייתי מפטר את עצמי אם הייתי מנהל כי:
אני לא לוקח יוזמה וכל הזמן בפלנטה משלי והאמת היא שאני גם לא מדבר כמעט בכלל אני עונה למי ששואל אותי ולא יוזם שיחות או מגיב ראשון תמיד אני מצטרף כזה לשיחות עם כולם בקיצור ישלי בעיה ואני צריך לפתור אותה
נמאס לי לעשות גוסטינג בעבודה אני צריך ללמוד להגיד לא כשצריך ולאגור אומץ להגיד את הפרספקטיבה שלי לגבי החדשות הקשוחות בשוטף בשגרה.
אני גם מתמודד עם עצמי כבר תקופה ארוכה בכך שאני רוצה שכל הזמן שאני מסתכל במראה אני רוצה שהנשמה שבי תראה בעיניים שלי וכל פעם שאני מדבר שהאמת שלי תצא מהלב,פעם הייתי כזה אז אני יודע שזה אפשרי ולדבר מהלב ולהיות אמיתי זה חייב להיות ואני לא שם וזה חורה לי.
כל בוקר אצלי זה גיהנום אני מתגרד לעבודה בשעות שזה כבר צהריים לאנשים 9או10.
ונמאס לי להיות הרבה מצבי רוח משונים בא לי להיות משהו אחד שרוצה להיות להתבטא בחופשיות ולהיות לוחם מלומד מבחינה חברתית אם זה עם המשפחה בעבודה או בכללי.
מקווה לי שהבנתם את המלל שלי אשמח לתגובות לשיפור המצב ואיך אוכל להיות הכי טוב שאני יכול מבחינה תקשורתית ומנטלית והכי חשוב לצאת סופסוף מהסרט שאני חיי בו ולא להיות פופקורן תודה !
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות