בחורה בודדה ובגיל שלי אין לי מה לעשות אלא רק להשלים עם המצב, מה דעתכם?

לצערי אני בחורה בודדה ובגיל שלי ( 26 ) אין מה לעשות אלא רק להשלים עם המצב. משפחה יש לי אך אני לא הבת המועדפת כך שאני מקבלת יחס פחות טוב מאחי ואחיותי וזה טבעי כי בכל משפחה לרוב יש ילד שפחות אוהבים והוא לא מקבל יחס. אבל מה שיותר כואב לי זה הבדידות החברתית שלצערי גם שניסיתי ותקראו תבינו זה לא עבד ואין לי חברים וזר לא יבין זאת. עד כיתה ו היו לי המון חברים ואז עברנו עיר ורצה הגורל עברתי חרם קשה שגם שהפסיק עדיין נותרתי בודדה ללא חברים כל השנים מכיתה ו עד יב השנים האלו הותירו בי הרגשה שאני עוף מוזר ולמה שחבר׳ה בגילי ירצו להיות חברים שלי ולכן גם אחרי תיכון לא מאוד ניסיתי אבל מיותר לציין כמה זה כואב שאין לך חברים בכלל כי זה אומר שאין לך עם מי לצאת , לדבר , ביום הולדת וסופשים זה הרגעים הכי כואבים ובאמת שזר לא יבין זאת. לפני שנתיים היה אירוע מכונן יצאתי סופש לסיבוב וכרגיל הפאבים מפוצצים בצעירים שחוגגים בחברת חבריהם ואני הלכתי לגינה ישבתי על ספסל בודדה ובכיתי אבל מה זה בכיתי התחננתי לשמיים שיקרה נס ואכיר חברים בדרך חזרה ניגבתי את הדמעות כדי שההורים שלי לא יראו שבכיתי כי דווקא לנושא הזה הם רגישים וזה כואב להם. אז כל פעם שאני רוצה לבכות אני הולכת לסיבוב בוכה חוזרת כדי שהם לא יראו ולא יכאב להם. כמה חודשים אחרי פנתה אלי בפייסבוק בחורה בגילי מקבוצה משותפת ואמרה שתשמח להיפגש ולהכיר אותי כי ראתה פוסט שכתבתי ( פוסט כללי על נושא אחר ) והיא מרגישה צורך להכיר חברות חדשות למרות שיש לה מלא ונשמעתי לה בחורה מעניינת אני זרמתי נפגשנו והיה אחלה זה הוליד חברות של שנתיים שאני באמת חייבת המון לבחורה הזאת היינו נפגשות פעם בשבוע ( אבל חכו כי הסוף לא אפי אנד ) זכיתי לקבל ממנה ברכה ליום הולדת וכו וזאת חברות שבאמת קצת מילאה אותי ונתנה הרגשה טובה אבל אז הסתבר שהיא הייתה בתקופה קשה וחיפשה כתף וממצב שהיא שמה עלי לאחרונה בכמה חודשים אחרונים המצב ההפך היא יכולה לא לדבר איתי חודשיים ופתאום להיזכר בי, להגיד לי שהיא עמוסה ואין לה זמן להיפגש אבל לעלות סטורי ברשתות חברתיות מיציאות, לענות לי אחרי יומיים לווצאפ, וכו. ופה זה כואב כי קודם כל זה תחושה שבן אדם לא צריך אותך יותר שלא באמת זכיתי בחברה וכמובן שוב למקום של הבדידות החברתית ולכאב אך הפעם עם מחשבה שבאמת כבר לא אכיר גם אין לי מאיפה בגילי להכיר חברות ( ולא אני לומדת בפתוחה. וכן אני הולכת לחוג פילאטיס וכן בעבודה יש משהי בגילי אבל גם איתה ניסיתי ולא רצתה לא אישי ) וגם אם היה לי אני מבינה שבגילי אנשים לא באמת לא רוצים חברים כדי להכיר אלא נוח להם שהם בתקופה קשה שיש משהו זר להישען עליו ואיבדתי אמון. בדיוק כמו שלא הלך לי בדייטים והפעם אחרונה שהלכתי לדייט היה בשנת 2020 כי וואלה לא באלי להדחות שוב ושוב ולהפגע ככה גם אחרי החברה הזאת אני לא רואה עצמי מנסה שוב להכיר חברות אני עדיין בוכה בסופי שבוע ובימי הולדת הכאב ישנו אבל מבינה היום שאין מה לעשות חברים לא יהיו לי ולעד אשב לבד במסעדה בר בית קפה בסופש שכבר מכירים אותי שאני חסרת חברים כי יש מקום קבוע שאני יושבת אשמח אם תענו לי לסקר וגם בכללי תתמכו בי על הפוסט הזה