מאז שהייתי בתיכון הייתי בודד מכיתה ז עד הסוף.. מעולם לא היו לי חברים.. הייתי בודד אם כמה שרציתי חברים וחלמתי על זה לא היה לי אפילו אחד תמיד הרגשתי שזה משהו שקשור אליי..
וכנראה זה כן..
אולי בגלל שאני לא הכי חתיך או לא הכי יפה לא אומר שאין לי לב טוב..
כי בסופו של דבר הדבר היחיד שיגרום לי לחייך זה לראות אנשים מחייכים..
הגעתי לצבא הצבא שינה אותי באופן משמעותיי! התגייסתי כלוחם הכרתי אנשים והרגשתי שאני על הגל וכאילו אף אחד לא יכול לקחת לי את זה עכשיו..
במהלך השירות חבר טוב שלי התאבד וחבר אחר נהרג בעת מילוי תפקידו.
לקח לי זמן להתגבר על זה גם אחרי הצבא
אבל החיוך תמיד נשאר לי והשמחת החיים תמיד נשארה כי הייתי אופטימי..
נכנסתי לעבודה מסויימת באבטחה והייתי בן אדם כל כך שמח באותם ימים אבל עברה שנה והיום אני מרגיש שאבדתי משהו.. אבדתי את החיוך שלי את השמחת חיים שלי את הרצון שלי לדבר עם אנשים שנהגתי לדבר בעבר ובעבודה.. אני מרגיש שאני מסתגר מול החברים שלי.. כאילו אני מרגיש שאני לא צריך אף אחד..
במשך חודשיים זה נמשך ככה והמעגל חברים שלי הלך והצתמצם.. ולא היה לי אכפת..
אבל זה עולה שלב.. אני מתחיל לאבד עניין אפילו בלדבר עם המשפחה שלי.. והמשפחה שלי כל כך קרובה אלי והמערכת היחסים ביני לבינם חזקה כל כך ופעם ראשונה שאני מרגיש שלא בא לי אפילו לדבר איתם.. אני לא מבין למה?.. למה אפילו איתם אני לא רוצה לדבר.. כאילו אף אחד לא מבין אותי.. כשבן אדם חדש מתחיל לדבר איתי בעבודה אני ישר מאבד עניין בלהכיר אותו לא מתוך התנשאות.. אלה מתוך זה שאני מרגיש עייף.. מרגיש שלא בא לי מרגיש שקשה לי..
האם מישהו חווה את זה בעבר? אשמח לעזרה.. אני מרגיש שאני מתנתק מכולם ואפילו לא אכפת לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025