היי, בבעיה שמלווה אותי לא מעט זמן,
אני חיה לפי מחשבה שאני חייבת להיות מושלמת, לעשות דברים בשלמות, אין באלאנס, יש את המצב שמחייב שלמות כנתון.
כל ההתנהלות שלי מגוייסת למטרה הזאת, הפרפקציוניזם שלי מתבטא בכל דבר שאני קשורה אליו בחיי. אם כשהייתי קטנה, אחר כך בנעורים (שהם אף פעם לא קלים במרדף החברתי, הלימודי ובכלל), אחר כך בצבא, בלימודים ובהכל בעצם.
גם כשחשבתי שהמרדף הזה מתחיל להראות לי הרגל ומעשה ידוע, אני מגיעה היום לנקודות בחיים שאני מתחילה להודות שזה כבר מתחיל לעייף ומתיש ואני בחתיכות.
אין לי את עצמי יותר אלא רק את מה שמשאיר אחריו המירוץ הבלתי רגיל הזה. כולם נהנים מזה, רק אני לא. רק אני מושבתת.
לא היה כמעט מבחן למשל באוניברסיטה שלא פתחתי ועירערתי, והצלחתי לקבל את הפאקטור!
לא היתה אחריות בצבא שלא עמדתי בה בשלמות. יש על שמי פק"ל רשום בצבא שאני כתבתי.
בחורה שרוטה ברמות קשות!
אם אני לא מרגישה שנראית טוב, זה לא מפסיק להטריד אותי ואני מתחילה עם תירוצים והתנצלויות.
אני לא אלבש בגד ים כל עוד אני לא כמו שאני רוצה להראות ואני מאוד רחוקה משם.
אני אדם ביי-דה-בוק. לא זזה מילימטר. אין אצלי עיגולי פינות.
די, זה מתיש אותי. אני עייפה מהחרדות שזה מביא,
אני ממש לא עומדת בזה יותר. התחלתי לשחרר הרבה דברים ואנשים מחיי, כאלה שחשבתי שאם אהיה המושלמת שרציתי ואלחם, זה יעמיד את המצב לבסדר. אז זה לא קרה, התעייפתי ושחררתי אבל את הקוץ הזה לא !!! זה מלווה אותי כבר בכל דבר.
אני באמת סובלת, זה פשוט לא מציאותי לחיות ככה.
עצות, טיפים, משהו...
תודה !
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות