אני עתודאי לכלכלה וניהול בסוף השנה השנייה ללימודים. לפני שנה (בחופש שבין שנה א' ל-ב') עשיתי טירונות 02. זאת הייתה תקופת יחסית קשה מבחינה מנטלית; למדתי מכיתה י"ב ועד סוף שנה א' של התואר הכל בזום (סה"כ כשנתיים של ניתוק חברתי מכל אדם אפשרי) ועוד מבית הספר הייתי מאוד בודד וחסר חברים. את כל התקופה הזו ביליתי לבד בבית והייתי מוצא את עצמי לא מעט עצוב ובוכה על הבדידות שלי ועל כל מיני החלטות שעשיתי (בינהן לעשות עתודה בכלכלה, אבל זה כבר מת, אין לי איך לצאת מזה עכשיו).
כשהתחלתי את הטירונות רוב הזמן היה לי כיף, זו הייתה חוויה מדהימה ובתכל'ס הכי נהניתי שם מאשר בכל מקום אחר בשנתיים שקדמו לכך.
בימים הראשונים המפקדים הציגו את עצמם והיו לנו שיחות איתם וכשהגיע התור שלי לדבר עם המפקדת שלי היא שאלה אותי כל מיני שאלות בנאליות... ואז היא שאלה אותי אם פעם היה לי דיכאון... באותו רגע פשוט לא יכולתי לדבר ודמעות התחילו להצטבר בעיניים שלי באופן בלתי נשלט.
רק כדי להבהיר משהו - אף פעם לא היו מחשבות אובדניות, פשוט הרגשתי עייף ועצוב כי בכל השנתיים לפני כן רק התחרטתי על כל החלטה שעשיתי ולא דיברתי עם אף אחד על זה.
בקיצור, אחרי שיחה עם המ"מ שלי הופנתי לקב"ן של הבסיס ושם דיברתי איתו על הכל. שנה לאחר מכן אני יכול לספר שמצבי הרבה יותר טוב, אבל אני מפחד שהפגישה הזו תמנע ממני תפקידים בכירים (אני יודע... איזה תפקיד בכיר כבר יכולים למנוע מכלכלן, אבל בכל זאת). ברגע אחד של חולשה אפילו אמרתי למ"מ שלי שאני לא רציתי לספר להם על זה כי לא רציתי שימנעו ממני תפקידים מסוימים כי יחשבו שאני חלש או לא יציב או משהו.
אז גולת הכותרת - האם לא ישבצו אותי בתפקידים מסוימים כי הייתה לי פגישה עם קב"ן בטירונות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות