מאוהב בה אבל היא לא רוצה שנהיה יותר מידידים ואני מרוסק מזה, מה לעשות?

הי, אני פה בעיקר כדי לפרוק.
סיפור קצר ארוך, ככה: אני מאוהב מאוד בידידה שלי כבר קרוב לשנה. במשך חצי שנה בערך נמנעתי מלעשות צעדים כלשהם כי היא ידידה והכל, אבל מצאתי את עצמי שוב ושוב מאוהב בה מעל הראש. אז לפני כמה זמן אזרתי אומץ ושאלתי אותה אם בא לה לצאת, והיא אמרה לי חד וחלק לא, אבל היא מוכנה לנסות לשם הניסיון. אז יצאנו, והיה אחלה חוץ מהעובדה שבסוף היא אמרה שהיה כיף אבל זה לא זה. ואני אמרתי שזה בסדר ואני מבין, כי לא ציפיתי למשהו אחר אדרבא הופתעתי שהיא בכלל הסכימה לנסות, וחשבתי שאני אצליח להמשיך הלאה אבל לא השתחררתי ממנה והמשכתי להיות מאוהב בה ממש. אני ניסיתי לעבור הלאה כשיום אחד, בערך חודש אחרי, היא באה אליי בבית ספר ואמרה לי "אני צריכה לדבר איתך". בקיצור היא לא יודעת מה היא מרגישה, אולי היא רוצה לצאת אולי לא היא לא יודעת היא לא בטוחה היא לא סגורה בקיצור. אז נהיה בינינו מין מצב לא ברור כזה (שגם כל החברים המשותפים שלנו מודעים אליו) וזה נשאר ככה למשך משהו כמו חודש גם כן. יצאנו לכל מיני מסיבות וכזה אבל יחד עם עוד חברים משותפים אז זה לא התקדם למשהו אינטימי, וכאילו נשארנו ידידים אבל עם מתח לא ברור. בתקופה הזאת גם התקרבנו מאוד כידידים, ואני פירשתי את זה כנכונות מצידה לזרום לקשר זוגי. בכל אופן לפני שבוע היינו אצל חבר משותף ובלילה כולם נשכבו על הספות ונמנמו ואני איכשהו הצלחתי להגיע למצב שאני שוכב לצידה במשך כמעט שעתיים, עם היד לשי מחבקת אותה והראש שלה נשען עליי במין סוג של חצי חיבוק חצי כפיות. אני לא יכול לתאר אפילו במילים את ההרגשה שמילאה אותי כששכבתי ככה לידה, הרגשתי את הנשימות שלה עולות ויורדות, את הראש שלה מונח על היד שלי, הרחתי את השיער שלה. היינו רק אני והיא בעולם באותו רגע, ורציתי שזה יימשך לנצח וממש התפללתי לאלוהים "בבקשה שלא תלך בבקשה שלא תלך". בסביבות 2 בלילה היא הלכה, ואני נשארתי לישון שם. למחרת החלטתי שאני חייב לשים סוף למצב הזה בינינו בתקווה שהיא מרגישה כמוני. כתבתי לה אם היא רוצה לצאת ואחרי כמה דקות שהיא חשבה על זה ("אוף אני לא יודעת") היא החליטה שהיא לא רוצה לשנות ושנישאר ידידים. אמרתי לה שזה לגיטימי וזה בסדר מצידי למרות שמבפנים רציתי לבכות. היא אמרה שהיא רוצה שנישאר "כמו שעכשיו", ואני אמרתי לה שאני אצטרך להתרחק ממנה כי אני לא יכול כמו שעכשיו. כבר שבוע שהצירוף הזה, "כמו שעכשיו" מהדהד לי בראש. וכל הזמן אני רק חושב על הזמן ההוא ששכבנו זה לצד זו, ההרגשה הזאת שאולי היא גם אוהבת אותי חזרה. השכיבה הזאת הייתה אולי הרגע הספציפי המאושר בחיים שלי. ועכשיו זה לא יחזור שוב. אני שבור לגמרי, אני מרוסק מזה. חברים אמרו לי שיש עוד הרבה דגים בים, אבל אני לא רוצה דגים אני רוצה אותה! ואמרו לי שאני עוד אתאהב שוב בעתיד אבל מי יכול להבטיח לי את זה? מי יכול להבטיח לי שאני ארגיש שוב את ההרגשה הזאת, שאני אחבק ככה מישהי אי פעם? ואני כבר שבוע נמנע מכל אינטראקציה איתה כי אני יודע שלראות אותה רק יכאיב לי יותר. וכואב לי כל כך לחשוב על זה שאני לא אחבק אותה יותר ככה אף פעם. זה נגמר, זה נגמר ואני צריך להמשיך הלאה אבל אני לא יכול, אני אוהב אותה כל כך….
תודה לכל מי שקרא עד לפה וגם למי שלא.