חסרת ביטחון או א-מינית?

שלום לכולם
אני לא יודעת אם זו יותר שאלה, יותר פריקה או יותר התלבטות, אבל בכל זאת.
אני בת 16 וחצי.
אף פעם לא התאהבתי במישהו ואף פעם לא נדלקתי על מישהו, חוץ מכמה אנשים שדיברתי איתם בצ'אטים, אבל אני משערת שלא באמת נדלקתי עליהם, אלא סתם היה לי כיף לדבר איתם כי הם הבנים היחידים שבאמת היו לי שיחות עמוקות איתם אז התלהבתי מזה שגם הם נהנו לדבר איתי.
וגם אז, עבר לי אחרי כמה ימים.
היה עוד ילד בביה"ס שלי שמאוד רציתי לדבר איתו למרות שאני בכלל לא מכירה אותו.
הוא נראה אחד שמאוד הייתי רוצה לנהל איתו שיחות, אז כנראה שה"הידלקות" שלי עליו הייתה בכלל סקרנות לדעת אם הוא באמת כמו שתיארתי שהוא, או סתם צורך לדבר עם מישהו.
מעבר לזה? שום דבר.

הביטחון העצמי שלי מאוד נמוך.
אני לא חושבת שמישהו יכול לחשוב שהפנים שלי מושכות (לא מבחינת צבעים ולא מבחינת תווי פנים, אבל אני לא אכנס לזה עכשיו).
אף פעם לא מחמיאים לי על איך שאני נראית (אפילו לא אמא שלי).
כמו כן, אף פעם לא התחילו איתי.
באופי שלי, לדעתי אני מאוד קולנית וצוחקת מכל דבר, שטותניקית כזו, מאוד דו-קוטבית ורגישה, וקרה וצינית כלפי בנים (עד שהם באמת מנסים להתיידד איתי ומגלים שזו רק מסכה, אבל נדיר שמישהו באמת מנסה להכיר אותי לעומק, זה קרה רק עם בן אחד).
הדבר היחיד שאני באמת אוהבת בעצמי הוא הגוף שלי, למרות שאני בטוחה שהוא לא מושלם.
באופן כללי, אני לא מרגישה מושכת בכלל.

מכאן זה טיפה מסובך, אז אני מקווה שאצליח לנסח את עצמי בצורה ברורה:
אני תמיד יוצרת לעצמי בדמיון כל מיני דמויות ששונות ממני לחלוטין ומדמיינת אותן במערכת יחסים- איך הכל התחיל, על מה הם מדברים, אפילו על דברים מיניים שהם עושים.
אני מדמיינת גם בנים עם בנות וגם שתי בנות והכל, אבל מה? את עצמי אני לא מסוגלת לדמיין בשום מערכת יחסים ובשום סיטואציה מינית- לא עם בן ולא עם בת.
ומכאן התהייה:
האם יכול להיות שאני א-מינית בגלל שמעולם לא נמשכתי למישהו או נדלקתי עליו?
האם זה הגיוני גם בגלל שאני לא מסוגלת לדמיין את עצמי במערכת יחסים או בסיטואציות מיניות?
או שהאפשרות השנייה - האם חוסר הביטחון שלי עד כדי כך רציני שאני אפילו לא מסוגלת לדמיין את עצמי נאהבת מתוך מחשבה שבכלל לא מגיע לי להרגיש ככה?
ולמרות זאת, אני חושבת שכל רצון הכי קטן שיש לי למערכת יחסים נובע מהצורך שלי להוכיח לעצמי שאני כן יכולה להיות מושכת ושהכל בסדר איתי.
וכן, אני כן מרגישה חרמנית מדי פעם.
אז... מה הבעיה שלי בכלל? ובסקאלה של 1 עד 10, כמה כדאי שאלך לפסיכולוג?
אשמח לחוות דעת שונות ומגוונות שהן לא "תלמדי לקבל את עצמך", "את יפה כמו שאת", "פשוט לא הכרת את הבחור הנכון" או "את צעירה, יש עוד זמן".