היי אנשים.
בתקופת היסודי עברתי חרם ענק וברוטאלי שנשמך חמש שנים. מאמצע כיתה ב' עד סיום כיתה ו'. החרם הזה היה בהשתתפות של כמעט כל הכיתה. החרם הזה השפיע עליי בצורה קשה. זה יצר אצלי חרדה חברתית חמורה ועד היום אני מסתובב עם ההשלכות של החרם הזה.
יש לי שני אחים קטנים בהפרשים של 15 ו-16 שנה. הם נולדו מנישואיו השניים של אבא שלי. למרות ההפרש הגדול מאוד, אני קרוב אליהם. אני אוהב אותם והם אוהבים אותי. שניהם לומדים בבית הספר בו אני למדתי. הגדול מהשניים, בן 11, הוא בכיתה ו' והוא כבר מתכונן לטקס הסיום. בית הספר הזה עושה טקסי סיום כיתה ו' מאוד מושקעים. מתכוננים אליו עוד מתחילת שנת הלימודים וכל ילד יכול להביא חמישה אנשים לטקס כהקל. האח שלי מאוד רוצה שאני אבוא. אבל אני לא יכול מנטלית לעשות את זה.
עברו עליי דברים כל כך חמורים בבית הספר הזה. חמש שנים של גהינום. זה הביא אותי למצבים מאוד אפלים באותה התקופה. אחרי שסיימתי שם, אמרתי לעצמי שכף רגלי לא תדרוך שם יותר. אני לא רוצה. זה יביא לי זכרונות כל כך רעים. גם ככה אני עדיין מתמודד עם הטראומה של התקופה הזו אז להיות שם עוד יותר יעשה לי רע.
בנוסף לכך המחנכת שלי לשעבר, עדיין שם ועדיין מארגנת את הטקס. היא שנאה אותי. היא הייתה חלק אקטיבי בחרם שעשו עליי והמשיכה לעודד אותו. אני לא רוצה לפגוש אותה בשום אופן
אבל אני גם לא רוצה לאכזב את אח שלי. אני אוהב אותו מאוד. אבל אני לא יכול להביא את עצמי ללכת לשם, לבניין הסיוטים הזה ולקבל פלאשבקים של מה שעשו לי שם.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות