אני די שבור וחושב שעשיתי טעות כשנפרדתי ממנה, מה אתם חושבים?

הכרתי אותה בזמן הצבא כששנינו שירתנו ב8200, היא הייתה קצינה ואני זוכר שנדהמתי מכמה שהיא חכמה, ואם זה לא מספיק אז היא גם הייתה יפיפיה בטירוף, מהאלה שמסובבות לכולם את הראש כשהן נכנסות לחדר.
ואהבתי אותה מאוד, וגם היא אותי, ותמיד היא דאגה להראות לי את זה בשלל דרכים והיה בנינו סקס מדהים.
באמת שהכל היה מושלם חוץ ממשהו אחד שלא יכולתי להבליג עליו- היא לא הבינה את ההומור שלי. אני מאוד אוהב לעבוד על אנשים, אבל כל פעם כשעשיתי לה משהו כזה במקום לצחוק היא התעצבנה. והיו לנו כמה וכמה ריבים בקשר לזה וכל פעם מחדש היא אמרה שהפתרון הוא שאני פשוט אפסיק לעבוד עליה אבל מבחינתי זו לא הייתה אופציה כי כמו שאמרתי זה מה שמצחיק אותי...
אבל שנינו המשכנו ככה והיינו ביחד קרוב ל4 שנים, עד שיום אחד בצחוק החבאתי לה את המפתחות והיא חיפשה אותם בכל הבית עד שאמרתי לה שהחבאתי לה אותם. ואז היא ממש התעצבנה עליי והתחילה לצעוק עליי שבגללי היא כמעט מאחרת לראיון חשוב שיש לה ושאני אידיוט ואז היא פשוט חטפה לי את המפתחות מהיד ויצאה.
הייתי בהלם שהיא ככה הגיבה. זה בסהכ היה בדיחה והיא יודעת שזה ההומור שלי!
ופשוט ברגע הזה הבנתי שעם כל הכאב אני צריך להפרד ממנה ולמצוא מישהי שכן תבין אותי ולא תכעס ולא תתעצבן עליי כל כך בגלל בדיחה.
וכשהיא חזרה הביתה אחרי איזה שעה (היא פיספסה את הראיון בגללי) היא שוב פעם התעצבנה עליי, ואז הבנתי סופית שאני חייב להיפרד ממנה.
אני מבין שאולי קצת הגזמתי בזה שהיא פיספסה את הראיון וגם ביקשתי סליחה, אבל עדיין הרגשתי שהתגובה שלה הייתה מוגזמת והיא לא הייתה צריכה להגיב ככה אם היא ידעה שזה בצחוק וזה לא משנה שהיא פיספסה את הראיון כי לא הייתה לי כוונה רעה.
ואמרתי לה שאני מצטערת על הראיון אבל שאני רוצה שנסיים את הקשר שלנו.
היא הייתה בהלם ואמרה לי שאני עושה טעות. אבל באותה שנייה לא הרגשתי ככה ורק רציתי להיפרד ממנה ולמצוא מישהי שכן תבין אותי.
היא אמרה לי שאני אגואיסט ואפילו לא שם לב על כמה היא ויתרה בשבילי בחודשים האחרונים ושהיא בהלם שאני חושב שאני יכול למצוא יותר טוב ממנה.
שאלתי אותה למה היא מתכוונת.
ואז היא פשוט התחילה לפרוק ולהגיד לי מלא דברים.
היא אמרה לי שבהצלחה לי למצוא מישהי שתהיה מוכנה לספוג את זה שאני כמעט כל יום לא בבית עד אמצע הלילה, ושהסיבה שהיא ספגה את זה זה שהיא כבר הייתה ביחד איתי כשקיבלתי את הקידום (קודמתי לנהל צוות בעבודה שחצי ממנו עובד בארהב ובגלל זה אני צריך להשאר עד מאוחר בעבודה הרבה או כשאני בבית להכנס לפגישות בזום עד מאוחר) ושאין סיכוי שמישהי מראש תכניס את עצמה לקשר כזה שהיא כמעט כל לילה לבד.
וגם התחילה להגיד דברים לא קשורים על המשפחה שלי ושרק על זה שגם בזמן שאני איתה בבית אני מדבר עם אמא שלי שעה בטלפון כמעט כל יום בנות אחרות היו נפרדות ממני (וכן בערך מאז הקורונה אני עושה עם אמא שלי שיחות ארוכות כל יום כי זה מה שעושה לי טוב ואם אני לא מדבר איתה אני נהיה עצוב. עד עכשיו לא מבין למה זה הפריע לה)
ושבטח שאין סיכוי שאני בכלל אמצא מישהי שתסבול את זה שאני כל הזמן עובד עליה ומחביא לה דברים.
ובקיצור באותו הזמן הייתי בטוח שהיא טועה, ושאני אוכל למצוא מישהי שתהיה טובה כמוהה רק שגם תכיל אותי ואת ההומור שלי, אבל מאז עברו שנתיים, וכל בחורה שיצאתי איתה באמת פסלה אותי על ההתחלה בגלל שעות העבודה שלי, וכאלה שזה כן טיפה התקדם איתן גם הגיבו כמוהה כשעבדתי עליהן או עשו לי פרצופים כשדיברתי עם אמא שלי.
והחלק הכי מבאס זה שבאמת לא פגשתי עדיין במישהי יותר טובה ממנה. היא אוכלת את כל הבנות שיצאתי איתן עד עכשיו בלי מלח והכילה אותי באמת הרבה יותר מכל מה שמישהי אחרת הכילה.
אז אני די שבור וחושב שעשיתי טעות כשנפרדתי ממנה... מה אתם חושבים?