אז קוראים לי ניתאי אני בן 12 ורציתי לפרוק אני יודע שאני קטן אבל בוגר כמו נער בן 18 אז מאז שאני זוכר את עצמי ההורים שלי תמיד רבו בבית וזה הדרדר.
ולא היה כסף באותו זמן ונאלצנו לעבור לגור בעיר אחרת ומשם שנאתי את הבית ספר והמקום וכל זה כשהייתי בן 9 ואז בגיל 10 11 כבר חשבנו על פנמייה ואנחנו דתיים.שזה יותר מקשה עליי וההורים שלי לא אכפת להם כל כך ממני היום אני בפנמייה ואני שונא מאוד את המקום כל פעם שאני בא לפנמייה זה בדיכאון ועצבים.אבל בבית שלי שאני בא בחמישי תמיד יש ריבים וצעקות באמת ברמה מטורפת
שאני שונא לבוא לבית וגם לפנמייה ומחכה כבר לגדול
ולהשכיר לי דירה לבד ואני בדיכאון לפני כמה זמן דיברתי אם אחת באינסטגרם וההורים שלי השתגעו מזה מהסיבה שאנחנו דתיים וזה לא מתאים והם לא הכי צדיקים נגיד ככה אני שונא את החיים שלי למרות שאני רק בן 12 המצב החברתי שלי טוב אבל אני תמיד מרגיש בודד ולבד ההורים שלי לא אכפת להם ממני בכלל ואין לי מושג מה לעשות כבר
למי שיש עצות מה לעשות אני אשמח קורא הכול:(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות