היי,אני עדן, בת 14 מאשדוד.
כמו שאתם בטח יודעים, גם באשדוד אנחנו סופגים טילים.כמובן שאף אחד לא רוצה את זה,אבל כשהיו דיבורים על הפסקת האש התפללתי שביבי לא יסכים בשביל שלפחות שדרות ואשכול(עוטף עזה) יפסיקו לספוג טילים כל יום!אחרי שהפסיקו עם הפסקת האש דיי שמחתי,אבל אז ראיתי שהחיילים שלנו נכנסים קרקעית.בקיצור,איך שראיתי את זה אני וכל המשפחה התחלנו להכנס ללחץ והכל.קראתי 10 פרקי תהילים יום חמישי ועוד 10 ביום שישי שיחזרו החיילים לשלום,התפללתי לטוב ביותר,ופתאום אני רואה שנהרגו ונפצעו לנו חיילים!
יש בי תחושת ריקנות,אני לא מכירה את החיילים אבל אני מרגישה כ"כ רע ואני עצובה ואפילו בכיתי.הם נהרגו בגללנו!
אפילו באינטסגרם הגעתי להשאטג של #PRAYFORGAZA וראיתי את התמונות שערבים מעלים לשם,תמונות שקריות על החיילים שלנו ותגובות של ערבים שאומרים שהחיילים שלנו טרוריסטים והרגשתי כ"כ רע!למה החיילים שלנו שמגינים עלינו צריכים לראות שבצד השני קוראים להם טרוריסטים ומראים עליהם שקרים?!
אני כ"כ אוהבת חיילים ואנשים ששירתו בצבא ברצינות,הם אנשים כ"כ מדהימים אבל אני לא מכירה אותם ואני ממש אוהבת אותם ואפילו בוכה אם הם נפצעו או נהרגו!
איך אני מעבירה את התחושה הזאת?!איך אני הופכת את עצמי ליותר אופטימית בקשר לדברים כאלה?!
אגב,מי שמתכוון להגיב פה דברים רעים על קריאת התהילים מוזמן לא להגיב כלל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025