אימא שלי הסיעה אותי לשם והלכה.
כשסיימתי להסתפר והייתי בדרך הביתה התקשרתי אליה והתלהבתי כולי והיא אומרת לי "הלו" בתוקפנות, ואמרתי לה "אימא את לא מבינה איזה יפה יצא לי" והיא אומרת לי עוד פעם בתוקפנות " מה את רוצה, אני בטלפון, בי" וניתקה .
אני עמדתי באמצע הרחוב ולא הפסקתי לבכות (כן אני ילדה רגישה.
אחר כך היא שלחה את אחותי הקטנה (בת 8) להתקשר אלי לשאול מה רציתי אז אמרתי לה שכלום והיא ניתקה.
חזרתי הביתה והלכתי ישר לחדר ואמרתי לה שלא תדבר איתי .
היא בכל זאת נכנסה לחדר ואני מבינה שבהתחלה הייתה לה כוונה טובה אבל אני רציתי להיות לבד אז אמרתי לה שתצא מהחדר.
היא לא הקשיבה ובנוסף צחקה עלי שאני בוכה ככה .
היא לא הסכימה לצאת ורק הציקה לי ונפלט לי " עופי מפה !
" . היא לקחה את זה קשה ואמרה לי לא לדבר איתה יותר בחיים.
יום אחרי דיברנו כרגיל והכל היה בסדר אבל אחר כך היא התחילה לדבר איתי על מה שהיה יום לפני.
היא התחילה לומר לי שהיחסים ביננו לא יהיו אותו הדבר עד שאני לא אבקש ממנה סליחה.
אמרתי לה שאין לי על מה לבקש סליחה בגלל שאני ניפגעתי ממנה ושהתגובות שלי היו לא מתוך עצבים אלא מתוך עלבון, אני באמת נעלבתי ואם יש בן אדם שאני באמת יעלב ממנו זאת אימא שלי והיא פשוט לא מבינה!
היא המשיכה לצחוק עלי כאילו אני לא יודעת מי כבר !
והכי קטע שאני אין לי על מה לבקש סליחה... היא זאת שצריכה לבקש ממני סליחה כי אני זאת שיושבת ובוכה ונפגעת ולא היא. ואני מנסה כמה שפחות להראות לה שניפגעתי כדי שלא תגיד לי שאני מרחמת על עצמי .