כבר תקופה ארוכה שאני שומר את הדברים האלה על הלב ואין לי את מי לשתף. אני פשוט מרגיש אפס מאופס, חסר ערך, פח אשפה.
כמעט שום דבר שאני עושה מצליח לי, לא לימודים, קשרים חברתיים, כושר, וכו'. אני מאחור בכל דבר אפשרי — אין לי רישיון נהיגה ולא התחלתי ללמוד, אין לי כמעט ניסיון רומנטי, והגרוע מכל — אני פיזית נראה צעיר בשנתיים-שלוש שנים מהגיל האמיתי שלי.
כל מי שמסביבי, כל החברים שלי והחברים מהכיתה שלי, כבר לומדים נהיגה ומוציאים רישיון ועושים פסיכומטרי. רק אני נשארתי מאחור, חסר היכולת המוטיבציונית, הסבלנות, הריכוז, הבגרות והיכולת הלמדנים לעשות זאת. כאילו לא התקדמתי בסנטימטר מכיתה י'.
אני רואה איך לכולם מסביבי יש בני ובנות זוג, ולי רק נשאר לקנא מעומק ליבי, לחייך ולשמוח בשבילם מבחוץ בזמן שאני חסר מילים לבטא את הקנאה שאני מרגיש. מכאיבה לי הקלות שבה אנשים ניגשים לנשים ומתחילים איתם, בזמן שרק המחשבה על לנסות מלחיצה אותי. הורדתי כבר את כל הסטנדרטים, והייתי מסכים לתת צ'אנס לצאת עם כמעט כל אחת — לא שיש לי ההזדמנות בכלל להסכים או לדחות.
אין לי מילים לתאר כמה נורא ומכאיב זה שפונים אלי בתור "ילד" או שמתפלאים ואומרים "מה, אתה באמת בן 17? לא רואים עליך, חשבתי שאתה בן 14". כל בנאדם חדש שאני פוגש. אין כמעט יוצאים מן הכלל. אני לא יודע למה זה כל כך מפריע לי, אבל זה נורא ברמה שאני לא יכול לתאר.
ניסיתי להתאמן ולאכול יותר בתקווה שאעלה במשקל ואולי זה יגרום לי להיראות יותר בגיל האמיתי שלי, אבל זה פשוט לא קורה, לא משנה כמה קשה אני מתאמץ.
בנוסף לחוסר המוחלט בביטחון עצמי יש לי אפס שליטה עצמית, אני יושב עד אמצע הלילה במחשב ובטלפון כי אני חסר היכולת להפסיק וללכת לישון, ולכן מת מעייפות ביום, מקבל ציונים נמוכים כי אני מתייאש אחרי עשר דקות של למידה והולך לעשות דברים אחרים ומבריז חופשי משיעורים כי אין לי כוח לבוא לבית הספר.
מתנצל על החפירה והמגילה הארוכה, תודה על העצות אם יש כאלה ולילה טוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות