מאוהב במישהי ולא יודע מה לעשות, להמשיך הלאה ולנסות לא לחשוב על זה בכלל?

אני התחלתי השנה תיכון (כיתה י') ומהיום הראשון אני בקטע של ילדה מהכיתה שלי, ממש מהשנייה הראשונה שראיתי אותה עד עכשיו אין יום שהיא לא בראש שלי...
אולי ישמע מעט יהיר או בסגנון דברים שאומר פה אבל זה רק בגלל שאני כבר לא יודע מה לעשות וכדי שתבינו אני מנסה כמה שיותר לתת תמונה מלאה של המצב.

בקיצור (אבל ממש קיצור) הייתי בקטע שלה המון זמן, מתחילת השנה, וכל הזמן ניסיתי להתקרב כידיד, להכיר אותה, אתם יודעים להתקרב וזה ולהראות לה שאני בעניין.

עשיתי באמת כמיטב יכולתי אם זה פגישות או דיבורים בבית ספר או אחר הצהרים ברשתות החברתיות והכל, לא תמיד הרגשתי שיש איזושהי הדדיות ולכן למרות שהמון זמן רציתי לא עשיתי שום דבר מעבר שיגרום לה לא לחשוב אלא לדעת באמת שאני בעניין.

לפני חודש בערך נשבר לי, נשבר לי להרגיש שיכול להיות משהו ואני מפספס או שאני סתם פחדן ודיברתי איתה.
השיחה לא כללה את כל מה שכתבתי פה ועוד המון דברים חשובים שהיו בדרך אבל אמרתי לה שיש לי רגשות כלפיה ואני בעניין שלה והכל, היא אמרה שהיא מצטערת אבל היא לא מרגישה אותו הדבר כלפיי... חשוב לי להדגיש שהשיחה הייתה מאוד קצרה, מביכה, מלחיצה במעט וגם מפתיעה (מהצד שלה ולא זה שאני בעניין שלה, אולי דווקא הזמן ו"פתאומיות" שדיברנו היו מפתיעים).

מאז שדיברנו, אם קודם הייתי בקטע שלה אני חושב שעכשיו אני מאוהב בה בטירוף, כל יום יותר, באמת...
אני בגדול נראה די טוב ויוצא לי הרבה שבנות מתחילות איתי וגם יצא לא פעם שבנות מהכיתה, חברות שלה יותר ופחות, מנסות קצת להתקרב וזה...
עכשיו יש בינינו כימיה, יש נושאי שיחה, היא תמיד צוחקת ממה שאני אומר וזוכרת שיחות ישנות שלנו, קורה הרבה פעמים בשיעור ובכלל שהמבטים שלנו מצטלבים ויש, לפחות מהצד שלי, מתח מסוים... אני מרגיש שאנחנו מתאימים ממש ואני לא יודע מה לעשות...

אין לה חבר ואני כמעט בטוח שגם אין לה מישהו (אחר גם) בראש עכשיו.
שבוע שבועיים אחרי שאמרתי לה איך אני מרגיש פחות דיברנו וזה כי גם היה לי קצת מביך, בטח כשאנחנו באותה כיתה. אבל בשבועיים אחרונים כאילו לא קרה כלום (גם מאז השיחה לא הזכרנו בכלל את הנושא), עכשיו אנחנו לא מאוד מאוד קרובים אפשר לומר, מדברים רק בבית ספר וביציאות (עם עוד חברים) אבל כן יש קשר.

בקיצור, אני מאוהב בה בטירוף ואני ממש רוצה אותה.. היא אמרה לי לא פעם אחת ולא יודע אם זה חסר סיכוי ואני סתם משלה את עצמי אבל כל יום כשאני רואה אותה בבית ספר יש בי עוד תקווה... אני חושב שכן יש לה איזה רגש כלפיי וכל מה שאני רוצה זה לומר לה כמה אני אוהב אותה ולהגיד לה הכל...
חשוב לציין היא ילדה טובה (גם אני :) לא היה לה חבר או משהו אף פעם וזה, זה כאילו מתאים בול, מרגיש בול, אבל לא... וכל יום, בטח היום אחרי פורים שהיא הייתה ככ יפה פשוט נשבר לי הלב כל יום מחדש...מאוכזב ומתוסכל מזה ממש.

עוד משהו שיכול להשפיע זה שכמו שאמרתי בכללי (אין לי כזה ניסיון כי אף פעם לא באמת רציתי מישהי לפני) אבל הולך לי די טוב עם בנות ויוצא הרבה שכאילו אני קרוב (לא נמרח או שבאמת קורה משהו) אבל מדבר וזה עם בנות אחרות ואיתה נגיד אף פעם לא (גם לפני שדיברנו) באופן כזה, בעיקר בגלל שאיתה זה באמת חשוב לי ואני חושב הרבה ואיך אני יוצא והכל ואולי זה יוצר מצב שכאילו אני ממש לא בעניין שלה או שאני ככה מתקרב למישהי אחרת.

לדעתי זה לא ממש ככה אבל אני חושב שאם זה היה הפוך והיא הייתה ככה עם בנים, הייתי משתגע מקנאה. אנחנו מתאימים ממש, באמת, ואני חולה עליה, אבל אני לא יודע לאן להמשיך מכאן...

אולי אני בונה לעצמי סיפור בראש וחושב עליה והיא לא רואה אותי בכלל, אולי בלי לשים לב השאלה שאני שואל כאן זה איך לגרום לה להתאהב בי?

אשמח לעזרתם, מה אני צריך לעשות עכשיו?

לומר לה הכל הכל ולתפוס אותה לשיחה רגועה בארבע עיניים שבאמת תבין מה אני מרגיש?(לא נדוש ומביך מידי לאור זה שסוג של עשינו את זה בעבר וגם אנחנו הולכים להתראות כל יום לאחר מכן)?

להמשיך הלאה ולנסות לא לחשוב על זה בכלל? (לא יודע אם זה אפשרי בכלל והאם לא שווה להמשיך לנסות..)?

משהו אחר?

תודה וחג שמח