עד עכשיו הייתי בן אדם די בודד.
מעולם לא הצלחתי להשתייך לקבוצה כלשהית, לא משנה כמה אני מנסה. יכול להיות שזה סוג של חרדה חברתית, שגורמת לי לנסות לברוח מכל אינטרקציה חברתית שאני נקלעת עליה. יש גם תחושה שלכולם כבר נמאס ממני, שאני סתם מנסה להיות חלק מהם וסתם נדחפת. הבן אדם היחיד שהצלחתי לסמוך עליו זאת המדריכה שלי בצופים. שיתפתי אותה בדי הרבה דברים שעברתי, הבעיה היא שעכשיו אני די תלויה בה. כשהיא לא מגיעה לבית ספר אני מרגישה שאני לבד לגמרי שם וכשהיא כותבת לי הודעה אני מאושרת, הדופק שלי מאיץ עד כאב. היא גדולה ממני בשלוש שנים, ואני מודעת לזה שאני כנראה לא כל כך מעניינת אותה. אבל אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליה. מה אני אמורה לעשות עכשיו ?
אני לא בטוחה אם לפרש את זה כהתאהבות או לא. אבל היא כל כך חשובה לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות