שלום!
אני ובן זוגי ביחד שנתיים, שנינו בני 29, גרים ביחד מאז שאנחנו 3 חודשים ביחד, המשפחות מכירות והכל.
לפני חצי שנה היתה לנו תקופה לא טובה, מאוד לא טובה, שבה כמעט נפרדנו,היה שם הרבה תרומה מהצד שלי, מאוד לא סמכתי עליו והרגשתי חסרת בטחון כלפיי הקשר..
בעיקר זה נבע מהעבר, מהפחד, מזה שפתאום משהו טוב קרה לי, זה היה תהליך אבל הצלחנו להישאר יחד, והצלחתי להתגבר על הבעיות שלי, קודם כל בשביל עצמי , וכמובן שזה תרם לטובה לקשר.
מאז אנחנו בתקופה מאוד טובה, נהנים ביחד, צוחקים, מאושרים. באמת שהקשר שלנו השתפר למצב שאני יושבת בדרך הביתה מחייכת באוטו כמו מתבגרת בת 16.
עד שלשום.
הוא מתבדח ומדבר המון בנושא ילדים, ועתיד, ואיפה נגור ומה נעשה..
כבר דיברנו על נושא העתיד, ושנינו הסכמנו שבשנתיים הקרובות אנחנו לא מעונינים להביא ילדים,בהמון דברים יש הסכמה, איך להתנהל בעתיד מה לעשות איפה לגור.
אבל הוא מתעקש שהוא לא מוכן להתחתן.
זה שובר לי את הלב, שבן זוג שלי שאני אוהבת ואוהב אותי, ששנינו באים לקשר ממקום מאוד בריא של הבנה שאנחנו מסתדרים בצורה טובה, יש לנו ערכים מאוד דומים ודרכים מאוד דומות לניהול החיים ובכללי התנהלות כללית.
אבל הוא כל פעם דופק לי תירוצים, לא עכשיו, לא יודע מתי, את מכריחה אותי…
בואו לרגע נשים בצד שזאת בעיטה יפה לכבוד שלי.
אני לא מצליחה להבין אותו למה, וכל הזמן יש לו תירוצים, אין לנו כלום (אנחנו סטודנטים, אבל יש לנו 2 רכבים ודירה בלי משכנתא)
ואחר כך זה עובר למה לא בסדר בי פתאום, ואחר כך הוא אומר שאני לא מבינה את הכוונה והוא לא אמר את זה.
השורה התחתונה שהוא חושב שחתונה מגיעה יחד עם ילדים.
אבל אנחנו דיברנו וסיכמנו וילדים כרגע לא בא בחשבון, אז למה שזה יבוא יחד?
לי זה מאוד מאוד חשוב, אולי זה ישמע בנאלי אבל מבחינתי מוסד הנישואין אומר משהו, מבחינתי זה לא בשביל ילדים, זה בשבילי ובישבילו, זה להגיד ״ אני קושר אותך אליי״ ולהיפך, לי זה ייתן רוגע ובטחון כשאני רואה שבן אדם מעונין לקשור את חייו בשלי, וכשהוא רק מתנהג ואומר למה לא זה גורם לי לחזור לחוסר בטחון שאני לא רוצה.
אני לא יודעת מה לעשות, אולי אני טועה, ברור שאני לא מעונינת להכריח אותו..
אבל משהו חייב להשתנות, כי אני מתחילה לאבד את זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות