אחי קיבל צו 8 במבצע צוק איתן.
כשאמא אמרה לי את זה אז נתקפתי באותן חרדות כשהוא גוייס לעמוד ענן.
בתקופה ההיא קראתי תהילים כל חצי שעה, כשנערכה בשנה שעברה פעילות בכיתה משלוחים לכבוד החיילים ודיון על הנושא התחלתי לבכות ולהכנס להיסטריה.
ביומיום אני לא ילדה שבוכה או מתרגשת מכל דבר אבל אני מאוד קשורה לאחי הגדול, יש בינינו קשר מיוחד, ישלו תפקיד מאוד חשוב, והוא כמובן קרבי, מפקד.
אני כל כך מפחדת שיקרה משהו אני אפילו לא מסוגלת לדמיין מה יכול לקרות כל פעם שעולות לי תמונות לראש על כל מה שיכול לקרות אני מעיפה לעצמי סטירה ומתחילה להתפלל לה' ולשנן לעצמי בלב כמו מוטו:" ס' חי ובריא, הוא שומר עליי ואני עליו מרחוק", אבל זה לא תמיד מדחיק את החששות שלי ליותר מחצי שעה. כשאני לא יכולה להפסיק לחשוב אני ישר מתפנה להכין לו את האוכל שהוא אוהב, אלבום קטן כזה של תמונות של המשפחה (הוא מאוד קשור למשפחה) ומכתב ממני כי בלילה הוא יוצא, וזה קרה בדיוק בעמוד ענן.
איך לעבור את זה? איך לצמצם את כל הפחדים האלה? אני כל פעם נזכרת בלילות שלא ישנתי וקראתי בשבילו תהילים ותפילות כשידעתי שהוא מוקפץ לשטח.
בבקשה תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025