אז ככה כפי שכולם יודעים השכר נמוך והמחירים עולים אני לא מבלה בכלל לא קונה בגדים כלום כי יש לי הוצאות שוטפות הוצאות רפואיות עכשיו גם אין לי משפחה תומכת (הם בעצמם חולים ודי עניים) אני עושה שמניות באוויר כדי להצטמצם באוכל ולחסוך בעלויות והולכת לקנות ממרחקים איזה שעתיים ברגל
עכשיו יש קבוצות בפייסבוק או ווצאפ שעוזרים לפעמים היו פעמים שניסתי להתגבר על הבושה ולבקש אבל כל פעם נתנו לי הרגשה שאני עצלנית הנה דוגמאות
1 רציתי להצטרף לאסוף בשוק, עבדתי ביום שישי והגעתי מאוחר אז אמרו לי שנאי רק רוצה לבוא בסוף ולא לעזור
2 יש מקרר חברתי הוא במרחק של שעה ברגל מהבית שלי, הלכתי לשם פעם אחת היו רק מלפפונים לא משהו (היה גם לחם אבל אני לא אוכלת את זה ואוכל מבשול שאני גם לא אוכלת מכל אחד)
3 עכשיו פניתי למישהו שגם מחלק מזון שנשאר ממסעדות (שזו פשרה בשבילי אני די מפחדת מאוכל בחוץ) וצריך לבוא אליו לקחת וזה מרחק של גם בערך שעה מהבית שלי, הוא אמר לתאם איתו בשישי וזה גם דרך ארוכה גם זמן שעתיים וגם אני בכלל לא יודעת מה וכמה הוא ייתן לי
מה אני עשוה למה נותנים לי הרגשה שאני עצלנית אני באמת מתאמצת מה לעשות שי מרחקים גדולים? מה לעשות שלפעמים אני עובדת? (וזה הבושה שבמדינה הזו אתה עבוד ועני) למה לא מגיע לי גם אוכל נורמלי רק לחפש שאריות לא מספיק הבושה שאתה עני ולא מצליח אז נוסף לזה גם תחושה שאתה עצלן ואולי נצלן?
שימו לב בבקשה אני מוכנה ללכת גם שעה לכל כיוון אבל שאדע שאני באמת מקבלת מספיק אוכל לכמה ימים לפחות ואוכלת שאני רוצה לאכול (או שאולי בגלל שנאי ענייה אני צריכה לאכול כל ג'אנק?)
ואגב לגבי עוד עבודה כדי שיהיה לי עוד כסף
1 לא ממש מסתדר לי, יש לי גם מצב בריאותי (כבר קרה שעבדתי המון וקרסתי)
2 אני מנסה לעבוד על משהו שלי עצמי אני למדתי ואני רוצה לפתוח ערוץ יוטיוב ולהותיא ספר\קורס אז אני עבודת על זה (אם כי זה לקוח לי זמן עם כל העומס שיש לי בחיים וגם הפרעת קשב חזקה ופוסט טראומה
אבל ככה שאני באמת מנסה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות