מאושרים
לא הכרנו הרבה זמן, ועברו כבר שנתיים וחצי מאז.
שנתיים וחצי של מחשבות.. על כמה אנחנו דומים ושונים, ואיך יכולנו להיות.. וכמה אהבה הייתי נותנת לו.. אם הוא רק היה בוחר בי.
שנתיים וחצי של געגוע, של שירים עצובים ודמעות, של ריקנות תהומית, ואכילה מופרזת שמנסה למלאות.
אף פעם לא הרגשתי כל כך בנוח עם משהו כמו שהרגשתי אתו, בלי שום רצון לרצות, או להיות מישהי אחרת, פשוט התאהבתי באופי וביופי הפנימי שלו. והאמת.. שגם הוא זרק משפטים שהביאו אותי לחשוב שהוא יאהב אותי תמיד.
אבל אחרי תקופה הוא בחר לומר לי לא, ולכן כמו טיפשה גרמתי לעצמי להראות אובססיבית, למרות שאני לא, פשוט חשבתי שכך הוא יבין, שאנחנו, נועדנו להיות.
אין לו אף אחת אחרת בינתיים, וגם לי אין.
אז למה אנחנו לא ביחד?
האם השכל והרגש יסונכרנו יום אחד?
האם אנחנו נסתנכרן יום אחד?
יום טוב ותודה על השקעת זמנכם בקריאה :)
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025