היי!
אז אני סטודנטית לתואר מדעי שנה שנייה ובזוגיות עם עתודאי לרפואה שנה רביעית (אותה הוא פיצל בשביל קורס קצינים) כבר שלושה חודשים. בתחילת הקשר היינו נפגשים כל שבוע מינימום כי הוא גר קרוב לאוניברסיטה שלי (במרכז, כשאני גאה בצפון). עכשיו אני בתקופת מבחנים והוא רק התחיל את הלימודים שלו (בירושלים)
עכשיו.. סטודנט לרפואה. הלימודים שלו קשים מאוד והוא מספר לי מה הוא עובר. בנוסף הוא עובד בשני בתי חולים (אחד קרוב לאיפה שהוא לומד ואחד רחוק).
אחרי ההקדמה אגיד שקשה לי עם המצב הזה. בגלל שהוא עמוס מאוד וצריך ללמוד (הרבה יותר ממני), אנחנו בקושי מתראים. הפעם האחרונה שראיתי אותו היה לפני שלוש שבועות.. מצטערת אני שונאת לצאת בכיינית ואנוכית אבל זה באמת קשה לי. אני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו וקשה לי שהוא לא לידי ועוד יותר קשה לי שאני רואה אותו רק פעם בחודש. בשלושת המפגשים קודמים אני זאת שהלכה אליו למרות שהייתי לקראת תחילת תקופת המבחנים, אז להגיד לי ללכת אליו כל הזמן כדי להקל על שנינו פשוט יעייף אותי מאוד כי גם ככה הלימודים שלי עמוסים פלוס הנסיעות הארוכות.
ואני יודעת שזה בטח קשה מאוד גם לו. ואני מנסה לסתום את ההתבכיינות שלי בשביל לתמוך בו כמה שאפשר... אבל גם אני צריכה תמיכה! ולשלוח לי בהצלחה במבחן בהודעה זה לא תמיכה!
חשבתי שאני אישה חזקה מספיק להתמודד עם זה אבל כנראה טעיתי.
אנחנו מדברים כל יום בווצאפ, הוא מתקשר כשהוא יכול אז הוא כן מתאמץ... אני פשוט מפחדת שעם כל המרחק הזה והפעמים המעטות שאנחנו רואים אחד את השני ישפיע עלינו עד שלבסוף ניפרד ואני לא רוצה שזה יקרה. ודיברנו על זה לפני שהוא התחיל ללמוד, סיכמנו שניפגש פעם בשבוע ואני פשוט כבר לא רואה את זה קורה כי הפעם הבאה שהוא אמר שיראה אותי זה עוד שבוע- משמע חודש שלם אנחנו לא מתראים!הוא אמור להיות בעלי יום אחד (הכרנו בשידוכים של המשפחה) ואני מודעת שלא אראה אותו הרבה אז אחרי ההקדמה+ התבכיינות והוצאת עצבים, איך לגרום לעצמי להיות חזקה מספיק להתמודד עם זה? איך למצוא את הכוחות הנפשיים?
תודה מראש לעונים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות