היי לכולם.
אני לומדת שנה א', המקצוע עצמו הוא מעניין מאוד וכייפי. מצד אחד אני כל כך שמחה שהתחלתי סוף סוף ללמוד, מאז השתחררתי לא היה לי כיוון עד שמצאתי אותו, אך מצד שני כבר איבדתי מוטיבציה לגמריי... אני ממש לא מצליחה במבחנים ובמטלות, אני הולכת לאיבוד כל רגע, הלחץ רק מוסיף לי יותר למצבי הנפשי (שגם ככה לא בשמיים בגלל כל מיני תקופות מסוימות בחיים שלי).
אני כל כך חיכיתי למצוא את מה שאני אוהבת לעסוק, ועד שאני מצאתי אני לא מצליחה :(.
אני מרגישה שכל העומס הזה כבר חונק אותי ממש, זה מתבטא בעיקר שבא לי לעזוב הכל, לפרוש מהתואר ולטוס לתקופה של כמה חודשים לנקות את הראש (לא עשיתי את הטיול הגדול אחרי הצבא יכול להיות שזה בין הסיבות למה אני מרגישה שלא ניצלתי מספיק את הזמנים היותר תוססים שלי).
אני מבולבלת ונורא פוחדת, כי בתכלס אם אפרוש מהלימודים מה אני אעשה בחיים האלה? ימשיך לעבוד בעבודות מזדמנות? איזה מן חיים אלה, מי ירצה אישה כזו, איך אנשים הסתכלו עלי ברצינות אם לא הגשמתי את השאיפות והמטרות שלי? ושוב אני כבר לא ילדה אני עוד רגע נושקת ל30. בנוסף אמא שלי מאוד תתאכזב ממני, היא שמחה מאוד לשמוע שהתחלתי ללמוד והיא נורא מתגאה בי (למרות שהיא לא יודעת שבתוך תוכי אני לא שלמה עם הלימודים).
מה אני כבר יכולה לעשות עם החיים האלה מה?
אנשים שחוו תסכול כזה או סתם יש להם עצה טובה לזרוק אני אשמח לשמוע
מודה מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025