לדבר עם ההורים ולהתחיל ללכת לפסיכולוג
אני מרגיש שהתבגרתי מהר מידי.
בגיל קטן צולקתי רגשית בגלל ריבים של ההורים שלא אמורים לקרות ליד ילדים.. לא אפרט יותר מידי אבל זה משהו שנסחב איתי עד היום
בגיל 12-13 כל יום הייתה לי החרדה של לאבד את החבר הכי טוב שלי (בן דודה שלי, היה חולה סרטן)
גיל 13-16 התחלתי לעשן, לשתות, וגם סמים פה ושם
דיכאון ומחשבות אובדנות גם באו אבל לדעתי זה משהו שכל מתבגר עובר מתישהו אבל חשוב לציין את זה
גיל 16 איבדתי את הבתולין
9 בנות שברו לי את הלב כל פעם מחדש ונחשפתי לכל הצדדים של הטובים והלא טובים של אהבה וזוגיות. בגידה ועוד מלא
עברתי התעללויות בבתי חולים והיו פעמים שבסטרס של לאבד את ההורים שלי!
ולבני נוער בגיל שלי הסטרס הכי גדול הוא ממבחנים ואני לא חושב שאני צריך לעבור את כל החרא הזה בגיל שלי. זה ממש לא חלק מלהיות מתבגר זה פשוט סתירה אחת גדולה מהחיים
עכשיו לדעתכם, לדבר עם ההורים על זה ולהביא פסיכולוג - אני יודע שאם אלך לפסיכולוג אכנס לדיכאון כי ארגיש שמשהו לא תקין אצלי כשאני נמצא במסגרת כזאת וגם אין לנו כלכך את הכסף לזה אז ארגיש כמו נטל
לדבר עם ההורים מבלי ללכת לפסיכולוג - ההורים שלי הם מהאלה שמענישים וחושבים שמהפחד שזה יקרה שוב לא אחזור על זה (לעשן וכו') ואני מכור כבר מכיתה ז' ואני כיתה י' והם לא מבינים שזה לא עובד ככה אז לדבר איתם לא ממש יעזור לדעתי
להמשיך הלאה ולקוות שיהיה בסדר - זה מה שאני עושה עד עכשיו אבל אני צריך עזרה ממש קשה לי ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי, מבחינה חברתית אני לבד כי החברים שהיו לי היו התת רמה של התת רמה ממש מדורדרים ערסים אז כרגע אני עושה כל מה שאני יכול כדי שיהיה לי טוב. התנתקתי מהם והתחלתי ממש להשקיע בלימודים.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025