היי, אז לפני אני רוצה להודות לכל מי שיקרא את זה ולהגיד גם שאני ממש צריך את העצות והחוכמת חיים שלכם!
אז,
היי, קוראים לי יוסי (שם בדוי) כעט סטודנט לסיעוד, במקור רציתי ללמוד רפואה אבל בגלל שלא רציתי לפספס את השנה הזאתי אז נכנסתי ללמוד את זה למרות שלא רציתי, ושלא תבינו אותי לא נכון זה מקצוע מאוד מכובד אבל אני פשוט לא יכול לראות את עצמי בתור אח, אני אדע שאם אני אכנס לתחום הזה אז אני אסבול כל החיים בידיעה שהתפשרתי על תפקיד שלא רציתי, ונפתחו בפני שתי אופציות שאני פשוט שובר את הראש ולא יודע מה לעשות
1. ללמוד רפואה במזרח אירופה (ספציפית בבלארוס) אני יודע שנפתחה האוניברסיטה לשנתיים (כלומר אחרי שנתיים משרד הבריאות יצטרך לאשר או לא לאשר את ההכרה באוניברסיטה) וזה בול עומד בתקציב שלי! ואני אוכל לעבוד בתור הרופא להגשים חלום ביטחון תעסוקתי, כסף טוב , כבוד והידיעה היא שלא משנה מה קורה אני תמיד אוכל לדאוג למשפחה שלי במקרה הצורך, החסירונות? מדינה חדשה שאני לא קשור למנטליות שלה, חוסר חברים בהתחלה, ריחוק מהמשפחה והעובדה שאני לא יודע מה יקרה אחרי שנתיים (אם ימשיכו את ההכרה או לא) במקררה הכי סבירה (50 אחוז) יכירו ואני אוכל להמשיך כרגיל, במקרה השני (45 אחוז) לא יכירו אבל אוכל להמשיך ללמוד ולעבוד בארץ אבל עם תנאים מיוחדים, ויש את המקרה השלישי שלא יכירו ואני אמצע את עצמי עם בזבוז של שנתיים וקנס של 100 אלף שקל.
2. ללכת ללמוד מדעי המחשב- אני יודע שיהיו לי חיים טובים משכורת מאוד טובה בהתחלה ואופציות לעשות 30 מגיל וניסיון מסויים, התנאים יותר טובים, האווירה יותר טובה, אני נשאר פה בארץ אבל הבעיה הכי גדולה היא שאין ביטחון תעסוקתי!, רוב האנשים בהייטק לפי מה שקראתי מפוטרים בגיל 45, ולא לא רוצה למצוא את עצמי בגיל 45 מובטל בלי עבודה.
מה לעשות?
זה שני דרכים מאוד שונות ואני פשוט לא יודע מה לעשות.
תודה רבה לעונים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות