שלום לכולם ,
לא יודעת מאיפה להתחיל, תמיד הייתי ילדה טובה, מנומסת שקטה חייכנית שלווה ורגועה , הייתי ילדה של ההורים הציג מדברת בכבוד לכולם ולהתחצף אף פעם לא היה בא בחשבון. הייתי מלאת שמחת חיים ואוהבת חברה. עברתי התעללות קשה וממושכת מצד אחד ההורים שהתחיל ממש בגיל ילדות ונמשך עד לא מזמן והשאיר בי כמה צלקות אך מעדיפה לא להרחיב על כך. הדבר המרכזי הוא שלאחרונה לא מבינה מה עובר עליי, מתרגזת מכל דבר ,מתפרצת, קצרה , חסר סבלנות להכל ולכל קרוביי,חסר שקט, מתחצפת ומדברת באופן לא ראוי להורי, כאילו מאבדת את עצמי , איבדתי את שמחת החיים שהיה לי , איבדתי עיניין בכל התחביבים שהיו לי וכאילו כבר לא נהנת מכלום . מרגישה כאילו נכנסתי ללופ ואני לא מצליחה לצאת ממנו. הורי אף פעם לא היו אנשים לדבר להתייעץ לשים או סתם לשפוך את שעל הלב איתם - הם מאמינים שתפקידם הוא רק לספק מזון ובגדים טכניים וזהו - ( האחד עם הפרעות תמיד עצבני וכעוס והשני חסר אכפתיות להכל ולכולם ) , בהתחלה לא הרגשתי כל כך בחיסרון הזה אך עם השנים החוסר הזה נהיה משמעותי יותר ויותר. מרגיש כאילו אף אחד לא מבין או מנסה להבין אותי או להתעניין בי ושאני לבד למרות היותי מוקפת במשפחה. לאחרונה הדברים התחילו להחריף. מתעצם בי דחף חזק לברוח ושרק ככה כשאהיה רחוקה מהכל ואתחיל את חיי לאט לאט אשתקם ואחזור לעצמי ולאדם שהייתי - יש לי הרגשה שהסיבה למה שעובר עליי זה הסביבה שבה אני נמצאת כרגע שמשפיעה עליי בצורה הזו אך לא בטוחה. לא יודעת מה לעשות. לאחרונה גם מקבלת ביקורות מהוריו על התנהגותי.אני מפחדת מהאדם שאני הופכת להיות. אשמח לעזרה עצה ולכל חוות דעת.
תודה רבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות