אני סתם אגיד מראש שאני בת 15 כיתה ט שוקלת 55
אני אתחיל בזה שהיה לי מחשבות לא טובות על אוכל אבל אף פעם לא באמת הפסקתי לאכול בצורה משמעותית כן פעם ירדתי 6 קילו בזמן מאוד קצר יחסית אבל זה לא בגלל משקל אפילו לא חשבתי על זה בתקופה הזאת זה היה בגלל דיכאון וגם העלתי את ה6 קילו האלה ואפילו יותר יותר מהם טוב מאוד לצערי…
יש לי מחשבות כל הזמן רגשות אשמה על האוכל שאני אוכלת כי הרבה פעמים אני אוכלת המון שטויות והצלחתי לאחרונה לסדר את המחשבה שלי ולהפסיק עם זה אבל אז קרה משהו
הרבה פעמים אני מדברת באינסטגרם בשיחות וידאו עם ילדים מהכיתה שלי שהם ידידים ממש טובים שלי ואני אוהבת אותם ועוד ילדים שמכירים ילדים מהכיתה שלי אבל לא מכירים אותי ושם הכרתי אותם
לפני כמה ימים הסתובבתי עם חברה ובמקרה ראיתי פעם ראשונה בחיים את הילדים שדיברתי איתם אז אמרנו אחד לשני שלום וזה וזהו.
ואז יום אחרי אחד הבנים אמר לי אל תעלבי אבל דמיינתי או שיש לך כרס קטנה אמרתי את זה לדנה (חברה שלי) והיא אמרה שאין לך ואז הוא אמר כאילו דמיינתי או שיש לך ואז אמרתי לא יודעת יש מצב שכן אבל אני שמה פס על כולם
אני אמרתי את זה באותו רגע והאמנתי לעצמי אבל שנייה אחרי הבנתי שלא ושזה נגע בי ככ מה שהוא אמר למרות שזה לא היה בקטע של לפגוע עד לרמה שבאלי לא לאכול פשוט באלי להרזות באלי להוציא את ה׳כרס הקטנה׳
באמת יש לי ככ הרבה תסבוכים סביב האוכל והם נפסקו עד המשפט הזה שלו ואם הייתי יותר רזה והיה לי את הבטן השטוחה אןלי הכל היה יותר טוב במיוחד שהיה לי אותה פעם
וכנראה שאני הולכת להפסיק בזמן הקרוב להסתובב עם חולצות בטן כי זה קצת גרם לי לחוסר ביטחון. לא שאני חסרת מודעות ידעתי שיש לי בטן אבל לא חשבתי שרואים את זה ממש בברור גם מרחוק חשבתי רואים בקטנה אבל לא עד כדי כך.
מה אתם חושבים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות