בן 14 כמעט 15 פשוט פורק (סליחה). איך להתמודד?

היי (בן 14 כמעט 15) אני רוצה קצת לפרוק ואני מודיע מעכשיו זה יהיה ארוך אני משער שמשעמם ומבולגן


אוקי אז אני התחיל ממשהו ממש ברור שנראה לי כל ילד בגילי כמעט מדבר עליו. 'זוגיות' אף פעם לא הייתה לי חברה וכמו שנראה לי שזה די מובן מאליו אני רוצה חברה, עכשיו אני אגיד את זה ואשמע ממש סנובי אבל אני לא רוצה חברה בגלל פנטזיות מיניות כמו שיש לילדים אחרים בגילי. אני רוצה חברה שיהיה אפשר לדבר איתה כשקשה, סתם ליהינות, להתרכבל בחורף ולצפות בסדרה מצחיקה. אני חופר אבל אני משער שהבנתם את הכיוון. כמובן שאין לי תכנונים לזה שמשהו כזה יקרה בזמן הקרוב כי אני פשוט הפנמתי שרוב הבנות בגילי לא בוהות בילד בן 14 נמוך, מכוער, ובקושי בוטח בעצמו+בלי ביטחון עצמי. אני בטוח שלפחות מישהו אחד יגיד לי להתחיל לאהוב את עצמי קודם או לפתח ביטחון עצמי, זה לא שאני יודע איך לעשות את זה...וחוגים אני לא רוצה, הייתי בכמה אחד מהם הייתי בו 6 שנים ופרשתי כי נמאס. אני לא חושב שחוגים זה מה שיעזור לי בעיקר בגלל כמה סיבות שאפרט עוד כמה שורות.

אז ככה הסיבה שאני אומר שאני 'מכוער' וכל הדברים האלה היא לא סתם כי אני מוריד מעצמי או כי אני רוצה תשומת לב אלה כי הפנמתי שכרגע אני מכוער, וזה לא טענה לוויכוח אני משער שמישהו יגיד בטח שאני לא מכוער וזה הורמונים ושאני מגזים אבל אני אנסה לתאר את מה שאני מדבר עליו...אז ככה ההורים שלי גרושים מאז שהייתי קטן והם התחתנו כשהם 'חזרו בתשובה' הם חזרו בתשובה ובאותו הזמן ממש היו בקטע של דת מה שגרם להם להחליט שלי ולאחים שלי יעשו פאות. אחרי קצת זמן הם התגרשו, וכמו שהיה די צפוי אני ואחים שלי לא בדיוק 'חרדים'.
אני שומר שבת, חגים, ודברים כאלה אבל לא כל כך יותר מזה. וזה לא שאין לי 'אישור' להוריד את הפאות, אפילו להפך אמא שלי רוצה שאני אוריד אותן. זה פשוט שאני לא החלטי ואני מרגיש שאני ארגיש מכוער ככה או ככה. ואני משער שזה גם לא יהיה נעים להיות היחיד מבין האחים שלי בלי פאות. (אני לא יודע מתי ואם הם מתכננים להוריד את הפאות אבל אני משער שלקבל בגרות טובה זה קצת לפני בסדר העדיפויות שלהם, לפחות בינתיים)
אז לא רק שאני נראה כמו חרדי מבני ברק אני גם נמוך, התחביב היחיד בערך שיש לי זה מחשבים (פיזית וקודים) ויש לי בערך רק 2 חברים. אז זה ועוד המון סיבות שלא נראה לי הכרחי שאפרט הן הסיבות שאני מאמין שבנות בגילי לא רצות אחרי ילדים כמוני. ועוד פעם אני אגיד שאני אשמע סנובי אבל אני לא מבין את ההיגיון שבנות בגילי רוצות ילדים שליטרלי מחפשים רק 'כוסיות' וזה פשוט כל כך מבלבל, כאילו אני מבין שהם נראים יותר טוב ובטח יותר טובים בלצאת עם בנות אבל אני לא חושב שזה משתווה. בערך כל יום בבית ספר חברים שלי מדברים על אינסטגרם של בנות והשאלה הראשונה כמעט כל פעם זה "היא כוסית?" אני לא מתערב.
דווקא חוץ מזה עד כמה שזה מפתיע כן יש לי חברה, אבל חברה בתור חברה. אני לא עומד להסביר את כל הסיפור של זה כי אני בטוח שזה לא מעניין אף אחד כאן אבל בקיצור הכרתי אותה היא ממש נחמדה אכפתית וכו וכו חשבתי שממש יש סיכוי שתהיה לי חברה אם זה ימשיך ככה ובום היא בכלל לא נמשכת לבנים. מקסים. כמובן שזה קורה לי, ועוד דבר זה שתמיד כשאני מכיר מישהי בגילי אם היא נחמדה ואני מתחיל איתה שיחה והולך טוב בסוף זה נגמר בזה שאני בפרינדזון או שהיא לא נמשכת לבנים או שהיא בי ואז זה אוטומטית שם אותי בפרינדזון. ההיא שהזכרתי עדיין חברה שלי אנחנו מדברים כמעט כל יום ואני כל כך נהנה לדבר איתה, אנחנו אפילו צופים בסדרות (כמובן שלא פנים מול פנים כי היא גרה ברמת גן ואני פחדן מדי כדי להיפגש איתה) היא כן שמחה לדבר איתי ומשתפת הרבה אבל בכל זאת מוצאת אותי בתור חבר, לא כל כך יותר מזה שזה מבאס אבל מובן.
אז אלו בערך הסיבות ללמה אני 'מוריד מעצמי' אבל אני משתדל שלא והאמת שהחברה שהזכרתי היא זאת שהבהירה לי שאני עושה את זה. אבל זה שאני רוצה חברה זה דבר אחד שאני חושב עליו הרבה בזמן האחרון. אני רוצה להיות פחות מופנם אני רוצה להיות יותר חברתי פחות פחדן. אני לא רוצה לא להיות מופנם אבל להיות קצת יותר בטוח בעצמי אבל חוץ מזה שאני ביישן וכו וכו יש עוד דברים שדי מונעים מזה לקרות לדוגמא יש לי (self-diagnosed) OCD שממש ממש מקשה בדרכים מסוימות, אני לא אסביר את הOCD's שלי כי 1. זה בטח לא מעניין 2. זה יהיה ממש מבלבל+ארוך חוץ מהOCD אני די הפסקתי להדחיק את זה שאני בדיכאון, אבל בשבוע וקצת האחרון אני מרגיש הרבה הרבה יותר טוב, אולי זה כי לא הייתי בבית ספר 3-4 ימים כי הייתי מצונן+תנועת נוער שביטלה איזה יום לימודים. אני בכללי עושה פוסטים דומים לזה כשאני עצוב ומרגיש לא בנוח וכו עכשיו אני מרגיש טוב אבל אני רוצה לשנות משהו בזה שאני עצוב רוב הזמן וכו. אחד המניעים הכי גדולים לזה שאני עצוב זה הבית ספר שאני נמצא בו (וכל העניין שהזכרתי על איך שאני מרגיש עם עצמי) הבית ספר שאני נמצא בו הוא בית ספר ברמה ממש גבוהה אבל לא רק זה שאני לא טוב כל כך בלימודים + גר יחסית רחוק מהבית ספר אני מסיים ללמוד כמעט כל יום שם ב17:00-18:00 ומגיע הביתה לפעמיים ב20:00 עד כמה שילדים בגילי מתלוננים שהם מסיימים מאוחר ודברים כאלה אני בכיתה ט' ואני מסיים כמעט כל יום ב18:00 אני ממש מסתבך עם בית ספר ומחר נגמר "החופש" שהיה לי מלימודים ואני כמעט בטוח שמחר רוב היום אני אהיה עצוב. מרוב ששיניתי נושאים כל כך הרבה פעמיים וכתבתי די הרבה אני כבר לא בטוח בדיוק על מה רציתי לדבר, בקיצור סליחה שחפרתי.