שלום לכולם :)
תודה למי שהגיע לשאלה שלי
אני נמצא בסיטואציה קצת מציקה שאני לא יודע לומר איך אני מרגיש איתה אז אני כותב אותה בשביל לפשט אותה וכדי לשמוע את דעתכם.
אז אני סטודנט לרפואה, אני לומד בחו"ל ואני חש תחושה של פספוס שמלווה אותי מדי פעם.
אני בשלב בלימודים בו אני רוצה להשקיע את הזמן שלי בלמידה כדי להיות מקצוען, לעבור את המבחנים בכבוד ולדעת שעשיתי את ההכי טוב שלי כדי שבסופו של דבר אהיה הרופא הכי טוב שאני יכול להיות.
האישיו שלי הוא שלהרבה מהחברים לספסל הלימודים יש סדרי עדיפויות קצת שונים משלי. בזמן שאני מתאמן, לומד ומכין לעצמי את הסביבה האידיאלית כדי להתפתח ולגדול- הם יוצאים, מכירים אחד את השני לעומק ויוצרים חברויות.
הייתי רוצה לקחת חלק בזה כי אני מבין את הערך של זה וכמובן כי זה חלק מאורך חיים מאוזן ולא מתפשר.
הבעיה שלי עם העניין הזה היא שתמיד זה מלווה בהוצאה כספית גדולה, אלכוהול, אוכל, יציאה עד שעות מאוחרות וכמובן שזה בא על חשבון דברים אחרים שחשובים לי לא פחות.
עכשיו, שלא תבינו לא נכון. זה לא שאני מתבודד בבית ולא רואה חברים או אנשים. אני פשוט לא מרגיש שיהיה לי כיף לצאת ולהתאמץ כדי להיות עם אנשים חדשים, אך באותו הזמן אני מקנא בהם שהם מצלמים תמונות יפות שלהם ומעלים לאינסטגרם ואומר לעצמי שהייתי רוצה להיות לידם באותו הרגע. (כשבתכלס בזמן שהם היו שם אני הספקתי לעשות דברים אחרים שעשו לי טוב)
עדיין יש תחושה נוראית של FOMO, והייתי רוצה לשמוע את דעתכם בתור מי שקורא מהצד. האם אני צריך להתמקד במה שעושה לי טוב למרות המחיר שזה גובה? האם המחיר הזה בכלל משמעותי? להגיד פאק איט וזהו? אולי בכלל כשאחזור לארץ אני אשכח מכל הסיפור הזה ואמשיך עם החיים שלי כאילו שום דבר ואשמח על הבחירות שאני עושה?
בשורה התחתונה, לא באלי להתעורר בעוד שלוש שנים כשאסיים את הלימודים פה ולהגיד "אוף, איזה באסה שפספסתי כל כך הרבה הזדמנויות ועכשיו אין דרך חזרה"
אני מקווה שהצלחתי להביע את עצמי כמו שרציתי ושמי שמבין גם יבין אותי בין השורות :)
אין עליכם קהילה יקרה.
תודה למי שקרא
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות